המחסן של כאילו

סיעור מוחין.

תמיד כשלא טוב לי אני מגיעה לפה וחופרת עד שיש פיתרון...

אני בתקופה השניה הכי יפה בחיים שלי אין לי ספק בכלל.

אבל אני מרגישה עדיין שמשהו לא בסדר, אוכלת סרטים על אנשים על שברים במציאות.

אני רוצה טיפול אבל אני פואוקי העקשנית שסגורה בדעתה שפסיכולוג עושה לי רק נזק לנבור ככה ולהודות בפני עצמי

שקרה מה שקרה או לא קרה או כן קרה  או ככה אני מרגישה לגבי מה שקרה ושהכל יוצא ככה בפתוח.

מהחרטא שבגיל 8 הרגשתי שמנה בגיל 14 הייתי פריקית התמתנתי עליתי על דרך מדהימה ובגיל 17 הלכתי כלכך לאיבוד שאניכבר לא אחזור לעולם.

כרגע בא לי להזריק, אבל זה בדיוק כמו בגיל 6 שרציתי נמר, זה מה שחשבתי שימלא אותי נפשית באותו הרגע (על אף שכמובן לא ידעתי

להסביר את זה כך) וזה מה שהדחפים שלי חושבים שימלאו אותי עכשיו.. שטויות , הכל שטויות.

יש לי פיתרונות למצב שלי ואני יכולה לבחור עכשיו 2 דרכים.

הראשונה היא להמשיך בסורי , וזה יגמר בלי כסף, עם פאניקה עתידית ובהמשך הרגשה שמשהו לא בסדר.

השניה היא להתחיל לעשות קצת ספורט, זה כבר יתחיל לגלגל אותי לסדר בראש, אולי  אני אבין במה אני רוצה לעבוד, ברגע שיהיה לי קצב חיים 

יהיה לי גם מסודר יותר ללמוד אני מאמינה פחות אלכוהול, זה כבר יותר תאי מוח. :)

עכשיו זה מקסים שכבר שנים אני יודעת מה טוב לי אבל תמיד תמיד הכל קורה בצעדי תינוק.. אני עצלנית, בגלל זה היישום של ההבנה שלי נדחה בשנים,

וואללה זה פוגע רק בי.

ואם אמא שלי לא מפסיקה לזיין לי את השכל כל היום, אני עושה משהו לא בסדר כי בטוח שרק חסר לי ההטפת מוסר שלה על גבי ההטפת מוסר שלי (פסססססט, את תקועה איתה בבית , קחי תתחת שלך ועופי מהבית את לא תצטרכי לשמוע אותה קודחת על מה שאת כבר אמרת לעצמך והכאבת לעצמך איתו בגיל 17, אבל היא בת 56 ועדיין לא מבינה דברים מסוימים)

 אה ואת בת 20 ולא יודעת כלום, בגיל 56 אני בטוח אהיה חכמה יותר אם עוד אהיה חיה מקווה שאהיה אופטימית יותר , לא בפנטזיה , בראלי.

נקודה נוספת,

אני מזהה ריגרסיה מפחידה בעצמי לגיל חטיבה,

אני עקשנית, חסרת סובלנות, אימפולסיבית קקה, המון על הזין שלי, ושניה מלהוריד למישהו סטירה.

לא טוב לי ואני אישה כבר אני צריכה לקום ולעשות ... אני מאמינה שאני צריכה לקבוע לעצמי את התורים בקופת חולים בבקשה.

אולי אמא שלי ואני ביחד יוצרות את הריגרסיה הזאת?

וכן שלום כל אנשי הטהוניה "הייתה לי ילדות קשה" שיגידו תגידי תודה שאמא שלך מניפה בשבילך אצבע, וואללה אמא שלי עושה בשבילי המון ואני באמת לא מספיק מעריכה הכל. אבל אל תזיינו לי את המוח אתם לא יודעים מה זה חרא אם יש לכם מחשב לכתוב ממנו בלוג. 

דוגמא לריגרסיה?.. כשאני שותה אני שוב מדברת שטויות כמו ילדה בת 17 שופכת את הלב לאנשים שלא חברים שלי, אומרת דברים הכי לא במקום שבעולם ומההה לא רצינית.

אני "לא רוצה למלצר" "לא בא לי" "אני לא טובה בזה" יאללללה מה קרה????!?!?! מה נסגר איתך יא ילדה אישה מוזרה. שכועסת על עצמה ממש וכבר חודש (לומדת וגם לא מספיק) בלבד. חזרתי לג'קיל והייד...

עשיתי צעד יפה לקראת מבחן ראשון סידרתי שעות שינה (חח סבבה בערך אבל יחסית כן),

עכשיו לנצל את זה שאני רגילה לקום בתשע בבוקר (איזה פאקינג פריבילגיה בתכלס, אבל בגלל שאני רגילה לקום כל יום ב1 זה נורא נורא קשה לי.. דפוק איך חודשיים חסרי משמעות דפקו עבודה עצמית בעשיה של בערך שנה וחצי (שירות כמשקית ת"ש)

אךך פוקי פוקי.. במילים של בנאדם שאין מצב שאת מצוטטת עכשיו, מתי תהי בנאדם?

ובמילים שהיו צריכות להכתב פה, מתי תהי פחות קשה עם עצמך? פשוט תחייי פשוט?, תהי דודה טובה, אחות טובה. שתרגישי גם נאהבת זה יסדר לך את הראש.

אה ואני לראשונה בחיי במערכת יחסים בוגרת.. חבל שהוא חושב שאני דפוקה על כל הראש..

וכשאני מנסה לשכנע את עצמי לטעון לשפיות חזרה הוא 

כבר לא מאמין לי..

סרט.

חיה גם בכמה כאלה שונים, סרטים שונים.

כל הפוסט הזה עובר לי בפחות מחצי דקה במוח עם קצרי חשמל.. ואזזזז אני לא מבינה למה אני לא מרגישה טוב..

 סעמקק כדור בראש!!!!!

ודווקא כשחשבתי שאיבדתי את זה... ישבתי לראות פייטקלאב, ברור בזמן שיש לי נדודי שינה עובדה אני כותבת פה.. << ולא מדוכאת מהגיהנום..

בקיצור אני רואה את זה ואומרת וואללה הבנאדם פסיכופת מרגישה נפלא עם עצמי ומעבר רואה גם שהתבגרתי ואני לא שלילית כמו שהייתי פעם ואני מבינה שזה סתם סרט חולה שעשוי הייטב ומוצלח.

בקיצור אני צריכה לסדר את השעות שינה שלי לעשן מעט מאוד גראס והכי חשוב... לשחרר אבל לא יותר מדי כי זה כרוך בלאבד ברגים.