הם מלמדים אותנו כל כך הרבה דברים
אבל אנחנו לא קולטים שום דבר.
לפעמיים אני חושבת מתי תפסיק
אולי כדי שאני אתאמץ קצת יותר
אסור
מותר..מותר...
ואולי אני פשוט קצת מתגעגעת...זה הכל
זה מה שקורה שמשאירים טעם של עוד.
כלכך הרבה קורה
ובאמת שאין לי איך לשתף את זה,כי זה יותר קשה לבטא את זה
וגם אף אחד לא ממש מסתכל או קרוב מספיק כדי להבין כמה שזה שונה
אני מרגישה מאושרת
אבל אני בקושי עומדת,בקושי אוכלת,בקושי חושבת
אפילו ישנה טובה אני כבר לא
אני מפילה על עצמי יותר מדי דברים
יחד עם דברים שנופלים כי צריך וזה מה שקורה
והם בכלל לא מנסים לחסוך את זה מאיתנו...בכלל בכלל...
אז לא,
אולי אני לא בסדר
אני צריכה קצת יותר תמיכה ממה שחשבתם שאתם תומכים
ואני לא אבוא אליכם לבקש אותה...אני שונאת את זה שאני צריכה שאנשים יתמכו בי
אני נורא רגילה לתת הרבה יותר ממה שאני מקבלת.
המשענת היחידה שלי בכלל לא פה
זאתי שמצליחה להרדים אותי בלילה,
לגרום לכל הכאבים להעלם.
אפילו לבכות כבר הפסקתי
טוב...אולי לא.
אביב מיירה .ל.
אני שונאת פוסטים מתבכיינים שלא מקבלים תגובות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שומרת הזמן
