לאמא היקרה שלי,

לאמא שאני באמת אוהבת,

לאמא היחידה שתהיה לי אי פעם..

שוב..

אוף זה קשה לי,

את לא מבינה כמה..

את חושבת רק על עצמך

כמה שאת מסכנה,כמה שאנחנו מתעללים בך,כמה שהכול קורה בגללנו..

את מעבירה לי את ההרגשה הזאת שאת לא רוצה אותי בחיים שלך,שאני פשוט צריכה לעזוב את הבית..

לחפש לי מקום אחר לגור..

"הדלת תמיד פתוחה"...כן,את זה אני יודעת..אין לי אומץ לעזוב,אני כול כך רוצה,אבל לאיפה?

אני רוצה למצוא לי פנימייה נחמדה ושקטה רחוק מהבית,רחוק מהחברות המעצבנות ,רחוק מהאחים,רחוק מההורים,

להתנתק לכמה זמן מהכול..לשכוח,להתחיל חיים חדשים..להרגיש שלמישהו באמת אכפת ממני,

ואם הוא רוצה להקשיב למה שאני מרגישה שיגיד את זה באמת,לא שישקר לי רק שאני ארגיש טוב..

אני רוצה שמישהו יבוא אלי ויחבק אותי,ויגיד לי שאכפת לו ממני,שיתן סתם חיבוק חם ואוהב...אפילו ללא מילים,אני ארגיש אחרת.

אבל אני רוצה שזה יבוא מכול הלב,מאדם שכן...שחושב עלי ורוצה אותי בחברתו..

אוף אמא,אני כול כך שתרגישי שאני הבת המושלמת,

שדואגת לעצמי, שמטפחת את עצמי,שעושה מה שאומרים לה כמו שצריך,שלומדת,שמשקיעה,שאין לה צרות...אחת שלא מסתתרת מאחורי המחשב שלה,ומזמינה חברות הביתה..

אני כול כך רוצה לתת לך את ההרגשה שהצלחת בבת הגדולה שלך,שהנה יש לך בת לתפארת מדינת ישראל..

שתראי שאני מצליחה ועולה עוד מדרגה בסולם כדי להגיע לפסגה,כמו אחותי הקטנה...המושלמת,המחוננת שיש לה ציונים מעולים,אנגלית טובה..

אני כול כך סובלת ממך בזמן האחרון,את לא מבינה איך..אני לא מסוגלת יותר,

את כל הזמן מעבירה לי את ההרגשה הזאת שאני צריכה למות,שאת מתחרטת שהולדת אותי בכלל...שלא עשית הפלה או משהו..

אני רוצה כול כך שתחזרי להיות האמא שהייתה לי,שתפסיקי לצעוק עלי,לתת לי הרגשה רעה כול פעם,שכול פעם שאנחנו מדברות השיחה שלנו לא צריכה להיגמר בבכי..

מבתך הגדולה והכול כול כך מושלמת,

אביב מירה .ל.