טיול של"ח,יום שדה מגניב

נתנו לנו מפה,עם נקודות שאנחנו צריכים למצוא,מצפן ודף שהיינו צריכים לכתוב את המקומות(תיאור,כיוון הנקודה הבאה,הפריט שהיינו צריכים להגיע אליו)

וכל זה בפארק הענק שנקרא : פארק הירקון!

היה ממש כייף,הבאתי את המצלמה וצילמתי כמה תמונות שאני ממש מרוצה מהן

את התמונות תוכלו למצוא אצל קרינה:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=190236

עכשיו לנושא אחר,

המשכתי לכתוב,ה'סיפור' שהתחלתי לכתוב נעצר באמצע כי המוזה נעלמה..

לא קורה שום דבר מיוחד בזמן האחרון,לא לי לפחות..

את היומולדת שלי כבר תיכננתי,אני יודעת שהוא יהרס...יהרס,זאת אומרת לא יצא כמו שתיכננתי,בדיוק כמו שנה שעברה כשהכל נהרס..לכן מעכשיו החלטתי לא לפתח ציפיות שיהיה מושלם...כי לא יהיה מושלם.

אורן אמרה שרוב הסיכויים שהיא תגיע,מה שלא יקרה(כי אני רוצה לטוס אליה בפסח! ואם היא תגיע במומו שלי אני לא אטוס אליה>>)

דור אמר שהוא יעשה את כל המאמצים כדי להגיד בדיוק ב29.12 כדאי להביא לי מתנה,חיבוק(שאני ממש ממש צריכה,מכל הלב כרגע) ודיבור דחוף....כי לא דיברנו חצי שנה ויש לנו הרבה מה לספר אחד לשני

בינתיים בין כל אלה אני מחפשת מוזה ולא מוצאת,היא תגיע בסוף(שלא יהיה לידו שום דף,עט או כל דבר אחר שאפשר לכתוב עליו או איתו-_-")

צפוף..כבול,

ללא אוויר נקי וצח,ללא אוויר לנשימה כלל

מרגישה חנוקה,ללא פיתרון.

כואב לי הגוף,

כואב לי לחשוב,

כואב לי לנשום.

נמאס לי מכל זה,מכל ה'חיים',אילו מן חיים אלה?

יש לי עוד שאלות,שלא נגמרות, כמו למשל; מה היה קורה אם לא הייתי מסכימה לחיים כאלה,

חיים כמו כולם,להסתפק במה שיש..לחיות חיים 'יותר טובים'?

וברגעים כאלה,שאין עוד ברירה

החלטתי..לעבור לעולם הבא.

כתבתי ברגע של חולשה....לפני שבוע

הגעתי למסקנה שאני מרגישה חלשה בזמן האחרון ולא יודעת למה..מוזר.

אביב מירה .ל.