תן לי את הכוח לשכוח

את השם, את העיניים , את הקול...

תן לי כוח לשכוח

את החיבוק , את המילים המרגיעות, את החיבוק בלילה

תן לי את הכוח

בבקשה

כי כל מה שנשאר לי הוא הכוח לזכור אותך.

אחרי שהגעתי למסקנה שכבר איבדתי את כל התמונות הישנות שצילמתי,

החלטתי לפתוח את הבלוג ולהסתכל קצת מה אבד לי...

חייתי פה.

כתבתי, אהבתי, נשברתי, בכיתי, איבדתי, קניתי, הרווחתי, דיברתי, צחקתי, למדתי, נכשלתי

בעיקר צברתי זיכרונות חלקם יפים וחלקם עדיין מתחרטת עליהם

אבל הם שמורים לי פה

תודה על האינטרנט!

הרבה זמן הרגשתי כל כך אאוט, מה פתאום רשמתי פה?? מה פתאום היה לי שמות מוזרים והיה לי מלא סמיילים?!

אבל לאט לאט שעברתי עוד דף ועוד חודש ועוד שנה 

פה התבגרתי, פה גדלתי... 

איזה נפלא המקום הזה: שיכולתי לפרוק את כל מה שאני חושבת ומרגישה וגם להכיר ולקבל פידבקים ותגובות מאנשים שאני לא מכירה,

תגובות שלפעמיים עזרו ולפעמיים פגעו, אז מה? 

איזה כייף זה

במיוחד בתקופה הזאת שכל כך קשה לי , שאני מרגישה כל כך לבד למרות שיש לי הרבה אנשים מסביבי

עדיין לי מקום לפרוק.

אולי אני אחזור לכתוב...מי יודע, זה יותר טוב מפסיכולוג.

גם אם אף אחד לא יקרא את זה,לא משנה לי

עוד פוסט מהחיים

שעוד שנתים, שלוש, 10 שנים... אני אקרא ואחייך :)

אביב

עברו רק יומיים וקצת והגעגע כבר מתחיל להכאיב.

אני רק רוצה שתהיה כאן עוד קצת ואז תיסע, זה כל מה שאני מבקשת.

אף פעם לא הבנתי למה דברים שטובים לי נאלצים להיקטע ...זה כניראה המזל שלי

ומי אמר שזה נגמר בכלל?

תרים את הטלפון ותתקשר אלי בבקשה

אני רק רוצה לשמוע את הקול שלך אומר לי "קטנה שלי, הכל בסדר"

זה הכל.

מישהו חכם אמר לי פעם

אבל אני הספקתי להבין ששום דבר לא נכון

אני היחידה שהחזיקה את עצמי 

היחידה שמשכה למעלה

ולא הפסיקה לרגע אחד לחייך

מישהו חכם אמר לי פעם

אבל מאז כבר השתנתי

התבגרתי והתחיילתי

ועכשיו אני קשוחה יותר

מישהו חכם אמר לי פעם

שעם הזמן זה רק יהיה קשה יותר

ואני,אני לא הקשבתי.

שנה לג'ק. וזה רק כואב יותר.