Someone's watching over me

לא שיר, ולא קטע

פשוט סיפור

בסיפור שלי אני לאו דווקא אכתוב על החיים,

ואם כן על החיים..אז לאו דווקא על החיים שלי.

רוצה שיהיה כתוב על מלחמה ועל שלום, על אהבה ועל שנאה

על שונה ועל דומה,

שיהיה כתוב על טוב ורע.

קצת מכל דבר, שיהיה הרבה טוב, הכי הרבה שאפשר.

כשהסיפור הזה יצליח להכתב אני אפיץ אותו בכל השפות בעולם

אני רוצה שאנשים יבינו שהם לא חייבים להיות כמו כולם

לפעמים זה טוב להרגיש רע, לפעמים צריך..

אומנם טוב להרגיש אושר, ואומנם רע להרגיש עצב,

אבל לפעמים צריך להבין שרגשות זה מה שהופך אותנו לאנושיים.

אני יודעת, אני יודעת..

לא כתבתי הרבה בחודש האחרון.

יש לי מין פחד כתיבה כזה..אני כל כך רוצה לכתוב על מה שקורה,

אני רוצה לכתוב איך אני מרגישה ולהסביר עד כמה אני מאוהבת

אבל אי אפשר, בשום משפט או סיכום או ספר אני לא אצליח לתאר את הדברים שעוברים עליי.

ברגע אחד הפכתי מ"אני" ל"אנחנו".

אני מודה, כיף.

אבל אפילו לו אני לא מצליחה להסביר כמה.

אני יודעת שבעוד כמה שנים כשאני אקרא את הבלוג הזה (וזה בטח יקרה..) אני אהיה צמאה לתיאורים כאלה ואני ארצה להזכר ברגעים מסויימים.

(*לחבר'ה שמכירים אותנו המשפט הבא עלול להיות מטריד*)

פשוט תדמיינו נשיקה בגשם האמיתי הראשון של השנה.

ממש כמו קטע מסוף סרט,

מין האפילי אבר אפטר.

פשוט כיף..ולהוואי שהייתי מצליחה להעביר את התחושה הזו אפילו רק לאנשים מסויימים מאוד שאני יודעת שקוראים כאן.

בתאל.