כל כך טוב לי עכשיו.
אתמול במסיבה היה פשוט כיף לא נורמלי.
אני שומעת מוסיקה טובה, ומסתכלת על תמונות
ומתחילה לבכות
כרגיל
כי טוב לי, למרות הכל.
שלכם,
דיאט קולה .
אני לא מיוחדת לאף אחד.
אני מצפה להיות מיוחדת עבור חברים שלי
וחלקם מתעקשים להראות לי שזה לא נכון.
כאילו אומרים לי בפרצוף שאני סתם עוד אחת מהחברים שלהם,
לא מסתכלים עלי כאל משהו אינדיוידואלי
זה לא כיף בכלל להרגיש ככה.
אולי זו רק הרגשה..
אבל עם הרגשה אי אפשר להתווכח, נכון?
ואני לא אוהבת אותו יותר, כבר הרבה זמן שלא.
אני פשוט צריכה את תשומת הלב שלו.
וכשאני לא מקבלת אותה, את כולה
אני נהיית עצובה :(
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
