יותר מידי

קנאית

מגעילה

חטטנית

סקרנית

מכוערת

נדחפת

עקשנית

ילדותית

עצובה

תלויה

משועממת

בודדה

בודדה..

שלכם,

דיאט קולה.

אני כותבת ומוחקת ואני מנסה לחשוב מה אני רוצה להביע.

דברים שאני נזהרת מלהגיד. ששום דבר לא יתפרץ.

ששום דבר לא יאמר בטעות.

הכי היתי רוצה שהכל יקרה בלי שום מעשה.

שמישהו יגיד מילה אחת והכל יהפוך לטוב.

שוב באלי ללכת מכאן, למרות שטוב לי בזמן האחרון.

אני לא בידיוק מוצאת את עצמי, למי אני שייכת לאן אני שייכת.

אני מוצאת את עצמי כל ערב על סף בכי מרוב עצבים.

עצבים ולחץ.

אני פשוט נמצאת בסביבה שיותר מידי מלחיצה אותי.

המסגרת, ביה"ס, חברים.

אני בוגרת וילדותית בבת אחת.

אולי ילדותית שחייבת כבר להתבגר.

במקום שלא טוב לי אני לא צריכה להשאר.

במקום שלא טוב לי אני לא רוצה להשאר.

ולפעמיים באמת לא טוב לי.

לאן אני ממשיכה עכשיו?

שלכם,

דיאט קולה .