את חייבת להפנים משפטים שאמרו לך,

שצרבו לך.

"אוהד, אני מעריצה אותך"

"זה מחמיא לי, אבל זה לא טוב להעריץ אנשים, תעריצי את עצמך".

אז למה את לא מפסיקה להעריץ אחרים?

למה את לא מעריצה את עצמך?

"אל תקחי את זה כ"כ קשה, את לא מרכז העולם".

אז למה את לוקחת כל דבר כ"כ קשה?

למה את חושבת שאת מרכז העולם?

"פרופורציות ילדה, פרופורציות".

אז למה את לא לוקחת שום דבר בפרופורציות?

למה אין לך פרופורציות?

אני רוצה לישון, לנשום, לקרוא, להפנים, לראות,

לטעות, להשלים, להריח, לרוץ, לטעום, לעבוד.

שלכם,

דיאט קולה .

היה מאוחר בלילה, אולי לפנות בוקר והסתובבנו לבד בסימטאות.

כשהגענו לירח לא היה שם איש מלבד חבורה של נערים רוסים, שיכורים

ונער אחר, לבדו שוכב על הריצפה.

אחד מנערי החבורה התקרב אליו, לנער שכבר היה חסר אונים,

התכונן ועזר את כל הכוח בגופו, זז צעד אחד אחורה ובחבטה אדירה בעט בראשו.

הוא היה נראה ללא רוח חיים, והחבורה הזיזה אותו הצידה.

האברים שבגופו היו רפויים ונתונים בידי תנועותיו של הנער שתפס בו.

ואז ברגע הם השליכו אותו לריצפה, עם עיניים סגורות וידיים בכיוונים לא הגיוניים.

והלכו, השאירו אותו ספק חי ספק מת, מוטל על הריצפה.

רעד עבר בגופי לשמע צליל החבטה בראש החלול הזה, שכאילו הגיע מהגהנום.

צליל שהפטחתי לא לשמוע יותר לעולם.

השערות סמרו בכל חלק בגופי, צמרמורת בידיים.

ואנחנו, שלושתנו על מול הזוועה,

פוחדות לזוז.

שלכם,

דיאט קולה

תודה לך :)

מעכשיו הכל הולך להיות יותר טוב.

אני הולכת להשתנות איתם..

לשנות אותם.

שלכם,

דיאט קולה .