RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2009
איך היה לי פסח?
הבטחתי פוסט בנושא מאוד זעיר מתוך מה שקרה בפסח, אבל אם כבר היה פסח מוטב לדבר על כולו, לא?
בשבוע הראשון עשיתי בעיקר עבודות, כדי שבערב פסח גם אני אוכל לצאת מעבדות לחירות. מה שזה אומר זה שקראתי לפחות שני מאמרים לא פשוטים, סיכמתי ותרגמתי אותם לקראת מצגת שאני אמורה להציג באורך של 3/4 שעה בפני ציבור הסטודנטים... אני חשה את עצמי מרצה לשעה אקדמית...
בערב פסח זכיתי להיות חלק מסדר "כהלכתו", בבית של דוד שלי ואשתו. נכחו שם גם המשפחה שלה שכללה הורים, אחות עם ילדה ואחות עם בעל ושלושה ילדים. יחד עם שני בני הדודים שלי היה שישו ושמחו. ויצא לי לפגוש גם את הכלבה החדשה של דודים שלי, מין לברדורית מעורבת בת חצי שנה בערך. היא ממש חמודה, בשלב הנשכני... יאמי...
סדר פסח היה ארוך ומתיש, אבל היו קינוחים מעולים! אכלתי המון קינוחים ומעט אוכל, כיאה לערב שכזה.
חוץ מזה, ניר הציע לאלון ולי לבוא איתו ביום שישי לחיפה לקחת את המטען שהוא שכח במעונות בטכניון. כמובן שקפצנו על ההצעה וסידרנו גם ללכת ל"עולמות הגוף" - תערוכת הגופות במדע-טק. עמרי גם הצטרף אלינו ויחד התכוננו ליום כיף שכמותו לא נראה עוד...
אבל... כמובן שזה יום שישי, באמצע פסח... מה לעזאזל חשבנו לעצמנו?! הגענו מהטכניון למדע-טק בסביבות 12:00, חיכינו בתור כשעה ואז אמרו לנו שנוכל לקנות כרטיסים רק לשעה 14:00. אמרנו שנישאר למרות שעמרי היה צריך לתפוס אוטובוס בעשרים לחמש, האוטובוס האחרון לתל אביב. לאחר עמידה של חצי שעה נוספת בתור, הגענו לקופות שם אמרו לנו שנוכל להיכנס רק בשלוש...
אבל אם כבר היינו שם, וכבר עמדנו בתור והכל - שלא נקנה?! אז למרות שזה היה מאוד מאוד גבולי, החלטנו כן לקנות כרטיס לתערוכת המוות הזו... (בטח את כל האנשים שמתים מזקנה בזמן שהם מחכים בתור, הם לוקחים ועושים להם פלסטיזציה ומציגים בתערוכה הזו...).
טיילנו קצת ברחוב הרצל, ויצא לי מכל העניין הזה שתי חולצות נחמדות למדי (שאלון מתעקש לטעון שהן נראות כמו וילון למקלחת). כשהגענו לשם בעשרה לשלוש גילינו, כמה מפתיע, שאנחנו צריכים לחכות עוד חצי שעה עד שניכנס... בשלוש וחצי נכנסנו סוף-סוף פנימה, העפנו מבט חטוף למשך 3/4 שעה, ומיד יצאנו כדי להביא את עמרי בזמן לאוטובוס - שגם אותו הוא היה מפסיד אם לנהג לא הייתה תקלה ואם זה לא היה גורם לעיכוב של 40 דקות. ולא העלו אותו בחינם כי הוא לא הספיק לעלות על מדים...
באמצע ההמתנה לכניסה לתערוכה גם נזכרתי שאמור היה להיות לי בבוקר אותו יום שיעור רכיבה, והפסדתי אותו מכיוון ששכחתי. איזה חוסר אחריות.. ביום ראשון שאחרי זה התקשרתי ואמרו לי שבכל זאת יגבו ממני כסף כי לא הודעתי מראש...
אז זה היה יום שישי קשה מבחינתי...
חוץ מזה הייתי אמורה ללכת עם אלון וההורים שלו בערב לנחשונים לבקר את בת דודה של אבא שלו ובעלה. צחקנו כל היום על זה שאמרו להם שאני צמחונית ובטח יגישו לי בארוחה פשטידת קישואים (למרות שאני שונאת קישואים). היינו אמורים לצאת מבנימינה בחמש, ובגלל האיחור בתערוכה יצאנו רק בחמש וחצי מהבית... זה היה קצת לא נעים... ובסופו של דבר - באמת הגישו לי פשטידת קישואים! לא נורא... היו לי כל כך הרבה דברים לאכול (סלט כרוב עם תפוח עץ ירוק, אפונה מבושלת עם אורז, סלט חסה וסלט גזר טעימים... ואלון גם התעקש להכין לי ביצה, היה לי טוב!).
בת דודה של אבא שלו מכינה פרחים משקיות הנייר של התיונים שכולנו קונים וזורקים לאחר ההכנה. אלה דברים ממש יפים. כמובן שהייתי חייבת להשוויץ והכנתי לה את הסוס שלי. היא מאוד התלהבה ממנו, נראה לי.
בסופו של דבר היה ממש כיף שם.
ביום ראשון שאחרי זה הייתי בהופעה של רותם בכנס "עולמות". היא ביימה את "אבק כוכבים" ושיחקה בתור הכוכב, וזה היה אחד הדברים המצחיקים שראיתי בזמן האחרון... היו בדיחות טובות ולמרות שהשחקנים לא מה"קאמרי" הם היו לא רעים בכלל. ורותם הייתה ממש טובה. כל הסצנות איתה היו ממש משעשעות.
בדיחות שזכרתי:
כוכב: "אני כבר לא זוהרת!"
טריסטן: "מה, גרת בדימונה?"
מכשפה: "בואי, תשני פה..."
כוכב (מתוך שינה): "אני לא יודעת איפה המפתחות של הצוללת הצהובה!"
היו קטעים ממש מצחיקים (והרג אותי שבאחת הסצינות חלק מהתפאורה נפל ולא הצליחו להעמיד אותו בחזרה אז פשוט לקחו אותו והזיזו אותו הצידה). נהניתי מאוד וגם קניתי לי כובע מפליז עם אוזני ארנב (תמונה בהמשך? נראה כבר...).
מאוחר יותר באותו שבוע אבא שלי התעקש לצלם אותי בעצמו לדרכון. הוא התעקש שזה יותר זול מאשר ללכת לצלם ולהצטלם. ומי אני שאתווכח? השאלה היא רק - מי ירצה לפתח לו תמונות פספורט בשקל, כשהוא יכול לדרוש ממנו להצטלם אצלו בשלושים? וזה אכן מה שקרה כשהוא שלח אותי לפתח את זה בפרדס-חנה. המפתח המונופוליסט הזה חושב שזה שהוא החנות היחידה שמפתחת בכל החור הזה נותן לו את הפריווילגיה להיות מגעיל ודוחה.
ההורים שלי גם הזמינו את אלון ואותי למדרחוב בזכרון, שהיו בו מופעי רחוב כחלק מפסטיבל אביב או משהו כזה. היינו שם יחסית מעט והספקנו לתרום 25 ש"ח לחתולי רחוב באיזה דוכן שמכר פיצ'יפקעס, לראות להקה בשם "שווה צלעות" שהייתה יחסית מאוד נחמדה, וללכת כי ההורים שלי החליטו שאין מה לראות. והם גם קנו גלידה בלעדינו...
לקראת הסוף נפגשנו עם מנו שהוא ידיד של אלון ועם עמרי, והייתה לנו שיחה מאוד ארוכה ביחד באינדיקה על טבעו של האדם ועל היכנעות לבינוניות (הם כולם מפחדים מהעתיד שלהם ולא רוצים להיכנע לקריירה משעממת)... קשה לי קצת לדבר על זה האמת... אני לא מסכימה עם מילה ממה שהם אומרים, אבל זה רק כי אני אני וכי חונכתי בצורה מסוימת. זה עדיין קצת מציק לי כי גם אלון חושב כמוהם וזה דיי נוגד את דרך החיים שלי ואני קצת לא יודעת איך להתייחס לזה... אבל יהיה טוב, לא?
בסופו של דבר אפשר לסכם את החופש הזה כחופש מלא במשחקי קלפים (פעם אחת עם ניר, עמרי ונטע ואלון, ואינספור פעמים נוספות עם ניר), עם הצצות חטופות לעולם החיצון ועם המון אהבה של אלון. למרות שהיו גם וויכוחים לא קטנים.
זהו לבינתיים, האנשים מהמסנג'ר (אני לא אכנע לפייסבוק, לעולם!!!), לוקחים לי את הזמן מלכתוב פה :P.
שלכם,
hanyou
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou