The Silent Gallop
Life is a race, and I cannot keep the pace, so silently I gallop, revealing my trace |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2009
יום הזיכרון בביה"ס
תמיד מרגיש לי קצת שונה וקצת מוזר. אני לא מדברת על יום הזיכרון כשהייתי עדיין תלמידה, אלא על זה שמתרחש והתרחש אחרי שכבר יצאתי מהתיכון... הלכתי והייתי בטוחה שאני אהיה לבד מהמחזור - כי האמת, אחרי שלוש שנים, למה שמישהו עדיין יופיע?
אז היפכא-מסתברא: היו שם יותר אנשים מהשכבה שלי (ובפרט מהכיתה שלי), ממה שחשבתי שאני יכולה לזכור. היו שם מור ומעיין, לירון, חיון, גל, עדן, עומר, איתמר, בני, דנה וכו' וכו' וכו'.
ורואים איך אנשים משתנים. יש שם מישהי שהיא קצינה (מה שמוכיח שלקצונה מגיעים כל מיני אנשים), וגיליתי שיש לי חזה יותר גדול משל דנה, מה שאומר שאו שהחזה שלה קטן עם הזמן, או שהחזה שלי מושפע מהגלולות ברמות...
ופגשתי מורים שלי, ואת הרפתן של ביה"ס, ואת המחנכת שלי... כולם אמרו לי שאני משוגעת שאני הולכת להיות מורה, ומתי רואים אותי על מדים וכו' וכו' וכו'...
זה הרגיש לי נחמד לראות את כולם, בייחוד לאור העובדה שאני שונה כל כך ויכולתי להביט בצורה אוביקטיבית (ועם עוד קצת בטחון עצמי שנוסף לי במשך שלוש השנים האחרונות), ולומר שאין באף אחד מהם משהו שחסר לי, שאני טובה בדיוק כמותם (ושהחזה של דנה לא מפחיד אותי יותר, עכשיו כשאני D והיא בטח עוד תקועה ב-B...).
חלקנו כבוד לנופלים, מצאנו אחד את השני, דיברנו... היה נחמד, אבל בסיכומו של דבר - טוב שנגמר... אני לא יודעת עד כמה החברה של אנשים כאלה מתאימה לי כרגע, הם בכל זאת רק אנשים שהיו איתי באותו בי"ס, באותה שכבה ובאותה כיתה.
זה היה רענון מסוים, מאחר ואני כל הזמן חושבת בנוסטלגיה על כמה שהיה לי טוב בביה"ס. זה היה מעין מפגש מודרך עם המציאות, שמראה לי שעד כמה שאני זוכרת את זה לטובה ועד כמה שרוב האנשים שם טובים ונחמדים (ואני מקצינה כאן), עדיין טוב שיש לי אנשים אחרים סביבי כיום, ושמתוכם מיינתי לי את הטובים ביותר שיישארו קרוב אלי...
אני לא חושבת - היום כמובן, מחר אני בטח אומר משהו אחר - שאני רוצה לחזור להיות תלמידת תיכון עוד. היום הזה גרם לי להסתכל לעתיד, מתוך התבוננות חכמה יותר על העבר... והרי, זו הייתה המטרה של היום הזה, באופן כלשהו, לא?
שלכם,
hanyou
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou