The Silent Gallop
Life is a race, and I cannot keep the pace, so silently I gallop, revealing my trace |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2009
התלבטות
אני מתלבטת אם להפוך את הבלוג הזה לאישי.
כי בואו נודה בכמה דברים:
1. אחוז הקוראים פה בשבוע דיי שואף לאפס, ככה שאת מי זה בכלל מעניין?
2. אני כבר כמעט לא כותבת בבלוג שלי יותר, אולי מחשש שמישהו שלא אמור להגיע לפה אכן יגיע?
3. אני עדיין רוצה להשתתף בתחרויות סיפורים של ישרא-בלוג (אם מישהו יטרח להחיות את הבלוג של התחרויות מתישהו), ובכלל לפרסם פה הגיגים ושטויות אחרות שיוצאות ממני, אז איך אני אעשה את זה אם הוא יהפוך לפרטי?
מצד שני:
1. יש פה המון חומר עליי, מאז כיתה ט' ואם נאמר את האמת, אלה החיים שלי ואני
לא חושבת שלמי שלא חווה אותם איתי ולא ידיד שלי שאני מוכנה לחשוף בפניו את
כל הדברים האלה, או מישהו שהוא בטווח הגילאים שלי יש זכות לדעת אותם.
בקיצור, אני לא רוצה שתלמידים שלי יגיעו לפה.
2. בדיוק מהסיבה שהבלוג הזה לא מצוי בפופולאריים, הוא לא יחסר לאף אחד ממש אם הוא יעבור לפרטי, לא?
נכון לעכשיו עוד לא החלטתי מה לעשות. האופציות שעלו במוחי היו להפוך אותו לפרטי ולפתוח בלוג מיוחד לסיפורים שיהיה חשוף, או לעשות גיבוי לכל המידע שיש בו ולמחוק את הכל עד להיום (ואז רק אני אדע מה קרה איתי בימים הטובים ההם), או פשוט לפתוח בלוג חדש שלא יחשוף אותי כל כך ככה שהסיכויים שימצאו אותי יהיו קלושים.
בכל מקרה, אני צריכה להיסגר על עצמי. עצות מישהו?
ובינתיים, אני יכולה להגיד שהעבודה קשה אבל נוחה. אני עדיין בתהליכים עם ביה"ס ועם הצבא, מנסה בכל כוחי לגרד אישור טבעונות כדי שאוכל לנעול נעליים נורמאליות ולא חיות מתות, ולהשיג את כל מה שמגיע לי מביה"ס (ובין השאר - שהחונכת שלי תתייחס אלי כמו לכל מורה ולא כמו "הבת שלה").
כל מי שמדבר איתי על בסיס שבועי לפחות כבר בטח שמע את ההתבכיינויות שלי על העניינים האלה.
והתלמידים... הם תלמידים - עושים צרות, מעצבנים אותי עד כלות ומוציאים לי את הנשמה. אבל אני מחזירה להם ומקווה שבסופו של דבר גם נלמד משהו מכל העניין הזה שנקרא "שיעורי מדעים" בשפה יפה.
אני מתגעגעת לבלוג שלי, אני מתגעגעת לחקלאי (כי תמיד היה נראה לי שאנחנו היינו תלמידים יותר טובים - אבל זה בטח לא היה ככה באמת), ואני מתגעגעת לאוניברסיטה. כל כך מתגעגעת לשם. אני מתגעגעת לשגרה של לקום בבוקר ולהגיע להרצאות - קשה לי לתפוס פתאום כמה כיף זה היה ללמוד דברים חדשים, כמה מעניין זה היה. אני הייתי מתה לעשות איזו השתלמות או ללמוד איזה קורס חינם בטכניון כדי להחזיר מעט מהחוויה הזו... הגעתי לקמפוס וכמעט בכיתי מרוב געגועים ונוסטלגיה. וזה כל כך מתאים לי - בבת אחת לשכוח את כל הרעל שהיה ולזכור רק כמה שהיה טוב.
ובאמת היה טוב לא? גם בביה"ס, גם באוניברסיטה - היה טוב! או שאולי זה מה שהמוח שלי אומר לי? כי תת המודע שלי מתעקש שכל מקום שבו למדתי משהו חדש, כל מקום שבו העיקר היה למידה, בסופו של דבר היה לי טוב בו. ולעומת זאת, הטירונות שלי שכל קשר בינה לבין למידה הוא מקרי בהחלט, והיה בה יותר דפיקת ראש בקיר נוכח הטמטום של אנשים מאשר למידה - אותה אני זוכרת כל כך לרעה שזה בחיים לא יימחק לי מהראש. אני חושבת שיש מגמה להרגשה שלי לגבי דברים...
אז כן, בינתיים אני מתגעגעת, ומחכה לאחרי החגים כדי שהאווירה בביה"ס תשתנה, יירד האבק ואני אראה מה בדיוק אני עושה השנה.
עד לפעם הבאה בינתיים,
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: לימודים. מתישהו גם יהיה מזה קצת.
שלכם,
hanyou
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou