עד שהמחשב שלי כבר לא זיהה את החשבון שלי יותר ^^.
למה לא הייתי פה?
למדתי למבחן בהיסטוריה. טוב, הייתי אמורה לעשות את זה. בעיקר הייתי לחוצה מזה שאני לא מצליחה להושיב את עצמי וללמוד. אבל לא עשיתי כלום בקשר לזה. היום היה המבחן, ואתמול למדתי משש עד שתיים עשרה וחצי... הייתי בטוחה שאני לא אזכור מילה, כי באמת - איך אפשר לזכור משהו שקראתי רק לפני יום?! הכל היה לי כל כך מבולבל במוח, והרגשתי כאילו אני יודעת את החומר, אבל אני בחיים לא אצליח לסדר אותו... אז עשיתי לעצמי את הדגם של התיקיות במחשב, ו"תייקתי" את כל המידע ל"תיקיות" בתוך המוח. "מלחמת יום כיפור", "הנאציזם", "ארה"ב בין המלחמות" וכו'. זה עזר לי, והלכתי לישון בהרגשה טובה יותר. בבוקר היה המבחן, ורשמתי שישה עמודים ושורה :).
מה גם שיצא לי לדבר עם עדן אתמול, שזה כבר טוב.
אוי! שכחתי שלא הייתי פה כבר איזו תקופה ^^. עדן נסע לטורקיה שוב, כדי להחזיר איזו יאכטה של החברים של ההורים שלו. זה היה ביום רביעי, והוא חזר רק אתמול, בגלל זה כל כך שמחתי לשמוע ממנו - דאגתי שאולי תהיה סערה והוא לא יחזור... :S לא רוצה לחשוב על האפשרות הזו...
מה עוד היה? עשינו לניר מסיבת יום הולדת. ביום רביעי היה לו יום הולדת, אבל אנחנו דחינו את זה (בהסכמתו), ליום שישי, כדי שכולנו נוכל לחגוג לו. קנינו לו קופה של כבשה שמנגנת על פסנתר (זה כל כך מתאים לו!), והחלטנו לעשות את זה פקצ"י בצורה מוגזמת, אז הבאנו לו גם שקית מהפאנקי שופ, ובלון לב ענקי שכתוב עליו: "לנירוש ה-100ם המושי-מושלמוש שלנו!" מצד אחד, ומהצד השני: "מזל טוב עד 120, כאילו!" ^^. אני מבקשת להדגיש שהפקצ"יות הייתה מכוונת, וכי אין להשליך ממנה על האישיות של המארגנים (או בקיצור: אני פקצ"ה?! מה פתאום!!!). זה היה נחמד, ראיתי את אירית אחרי הרבה מאוד זמן, וראינו את גארפילד (זה לא סרט משעמם!!!), והיינו ביחד והיה כיף. וחוץ מזה, פגשתי שם גם את שגיב, שזה מישהו שפעם היה איתי בווטרינריה, עד שעזבתי, והוא ממש נחמד. הוא בכיתה י', ואיכשהו אחרי שהוא עבר לאורט, ניר, אופק, וייס ופליפה הכירו אותו והתידדו איתו. איזה עולם קטן, מה? ^^.
זה היה נחמד. הכי היה לי נחמד באותו ערב (ואני לא אכחיש), היה לראות את אירית, כשהיא באה אלי לפני שהלכנו לפליפה.
היא... השתנתה. דבר ראשון - היא רזתה נורא. דבר שני - היא המצטיינת בשכבה שלה! והיא משקיעה, והיא מצליחה, ו...
אני פשוט גאה בה. זה עשה לי כל כך טוב לראות אותה ככה! היא שמחה, והולך לה בלימודים, וכיף לה, ואני כל כך שמחה שזה הסתדר לה! ^^.
אז... כן. זה היה יום שישי. שבת לא היה משהו, סיימתי שיעורים במתמטיקה מלפני שבועיים, תיקנתי דו"ח מעבדה בכימיה, וזהו, למעשה. לא היה מעניין בשבת...
ואז יום ראשון. יום עבודה, הרגו אותי. מתתי לראות את עדן, אבל הוא לא הגיע לביה"ס והתחלתי לדאוג לו... אבל אחרי זה דיברתי איתו.
ביום רביעי לפני שהוא נסע הוא הגיע לומר לי שלום (למרות שהוא אמר שהוא לא יודע אם ייצא לו להגיע). יום אחרי זה כבר הרגשתי את הגעגועים אוכלים אותי, ואת הדאגה. אז כתבתי לו מכתב. מה היה כתוב בו? לא תדעו! זה באמת לא כזה קריטי. הרבה דברים קיצ'יים :). בכל מקרה, ביקשתי מאמא שלי מעטפה, והיא שאלה אותי למה. אמרתי לה שלמכתב, והיא שאלה למי.
"מה זה משנה?" שאלתי כדי להתחמק.
"לעדן?" אמא יודעת הכל ;C|
"אהה..."
"מה כתבת לו?" היא שאלה ביום ראשון.
"מה זה מעניין אותך?" נדהמתי.
נסענו לביה"ס.
"תחשבי לפני שאת פועלת." היא אמרה לי.
"מה?"
"המכתב. אל תעשי שטויות."
מהההה?! למה היא התכוונה - הדאיגה אותי. א', אמא שלי אף פעם לא נותנת לי עצות. ב', בטח שלא עצות כל כך מסתוריות כמו זו... אמא'לה... חוץ מזה, היא בכלל לא יודעת מה היה כתוב שם, למה מההתחלה היא הסיקה שזה משהו רע? מוזר...
גם אירית, כשאמרתי לה שכתבתי לו מכתב, שאלה אותי:
"יו אר נוט גוינג טו ברייק אפ וויט' הים, רייט?"
"נו!!! וואט מייקס יו ט'ינק סו?!"
למה אנשים תמיד מסיקים שמכתב זה משהו רע?
אז החלטתי שהיום אני אתן לו את זה עם מבט חמוד על הפרצוף, כדי שהוא לא יחשוב גם שזה משהו רע, ויזרוק את זה לפח מפחד...
מממ...
וזהו, המבחן עבר, אני שמחה, עכשיו אני צריכה להתכונן למתכונת במתמטיקה (להיכשל בה, that is...).
אבל נההה... יהיה טוב, אני בטוחה. אם לא עכשיו, אז אחר כך :C]
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: מבחן בהיסטוריה - טוב שנגמר, ברוך ה-ש-ם!!!!!!!!!
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou