אני חוששת.
ולא מהצבא, כלומר מעתידים. בפעם הראשונה לא אכפת לי כבר אם הם "ייפטרו" ממני כי אני "לא מתאימה לערכי התכנית ולמטרותיה". זה כבר לא מה שגורם לי לחשש.
אני חוששת מכך שהשנה הקרובה תהיה מסובכת בלשון המעטה. במיוחד מכיתה ח' מסויימת שאני לא יודעת איך להתמודד איתה.
השאר יהיה בסדר, בזה אני בטוחה.
והאמת שלא נעים לי. אני מציעה את עצמי לכל מיני פעילויות שקשורות לנושאי מדעים - סיורים, חוגים והכל - ומצד שני אני חושבת על פסילת תפקיד. מי היה מאמין לכזה ניגוד אינטרסים?
ולא כי לא טוב לי, ההיפך הוא הנכון: ממש טוב לי פה. ממש ממש טוב לי פה. המורים מקבלים אותי, המנהלת אוהבת אותי, כולם מעריכים אותי מאוד (טוב, אולי חוץ מהתלמידים אבל זה תמיד יהיה נכון בפריפריה אלא אם כן יקרה פה משהו רציני במדינה). אבל אני לא רואה עתיד מקצועי פה. וזה לא כאילו אני שואפת להיות מרצה באוניברסיטה, אפילו לא מתרגלת בחוג איזוטרי.
אני בסך הכל רוצה להגיש לבגרות, בסדר גודל של הוראה בכללי (השכלה בית ספרית יחד עם השכלה גבוהה), זה לא כזה גבוה במדרג, זה לא אמור להיות כל כך קשה לבצע.
אבל ביה"ס לא יפתח מגמת ביולוגיה בשנים הקרובות במיוחד לאור הידיעה שאין מספיק תלמידים כדי לפתוח יותר משלוש מגמות, וגם זה בלחץ.
בשכבת ז' יש אולי 60 תלמידים. אלו יהיו כיתות י' של עוד שלוש שנים. בעוד שלוש שנים אני אהיה שנה לפני תום הקבע (כלומר, חמש שנים מתוך שש כבר בצבא). המנהלת הבהירה לי שכדי לפתוח עוד מגמה - ותהיה איזו שתהיה, היא הבהירה לי שאין לה שום דבר ספציפי נגד ביולוגיה - יהיה צורך בלפחות 300 תלמידים בשכבה י', י"א ו-י"ב, וזה ככל הנראה לא יקרה בימי שירותי.
אז לאן יש לי פה להתקדם? אישית נפלא לי פה. זה נמצא בכיוון הפוך ב-180 מעלות מצפת. אבל מקצועית, המצב דיי דומה. ויהיו שיגידו שאין לדעת מה יקרה בשנה הבאה, ואולי יחליטו שצריך לסגור את אחת המגמות כי היא ברמה גבוהה מדי וקשה לתלמידים עם זה, ובמקום זה יפתחו ביולוגיה, אבל כרגע אני תוהה לעצמי אם שווה לי להשקיע את הזמן שלי בזה.
אז עומדות בפני שתי אופציות:
1. לסיים את התפקיד בתום הקבע ולהשתחרר כמו שהייתי אמורה.
2. לסיים את התפקיד לפני הקבע בפסילת תפקיד.
יתרונות לאופציה הראשונה:
1. יש קביעות (אני הרי בצבא ואם אני לא אהיה גרועה אף אחד לא יעיף אותי).
2. יש שכר. אני ארוויח בקבע לפחות 7700 אם אני אעשה את כל ההשתלמויות שישיגו לי את הגמולים הנכונים. גם בסדיר אני מרוויחה 1500 כמעט שזה יותר טוב מרוב חיילי הסדיר אם לא מכולם.
3. יש אפשרות לתואר שני.
4. אני תמיד מסיימת דברים שאני מתחילה.
יתרונות לאופציה השנייה:
1. אין לי עתיד מקצועי בתחום.
2. חבל לבזבז עוד ארבע שנים במסגרת כובלת שלא מאפשרת לי ממש להתחיל את החיים שלי.
3. אף אחד לא אמר שלהיות מורה זה מה שאני ארצה לעשות בכל חיי, אני מראש ידעתי שאני רוצה לצאת לכיוון יותר פסיכולוגי/ייעוצי ואת זה הצבא לא יאפשר לי ללמוד.
4. אני מרגישה שכבר דיי מיציתי, ואולי הגיע הזמן שבמקום לסיים דברים שלא נוח לי איתם אני אגיד STOP, את זה אני לא מוכנה להמשיך לעשות רק כי "אני כזאת".
5. כבר כמה זמן אני מרגישה שאני מסתובבת בעולם בהרגשה שאני משקרת לעצמי. כששואלים אותי למה רציתי להיות מורה אני מרגישה שאני ממלמלת מילים נטולות מהקשר שבעבר חשתי מחוברת אליהם והיום - כשאני מכירה את התכל'ס - אני כבר לא כל כך מאמינה בהן כמו שהאמנתי בעבר. קשה לי לכתוב את המילים האלו, כי זה גם קצת מרגיש לי כמו לבגוד בעצמי. אבל זה כמו שמישהו מספר לך משהו ממש קשה ואת יודעת שאת צריכה לדווח על זה אחרת יקרה משהו רע, ומצד שני את לא רוצה "להלשין". אני מרגישה שחובתי לדווח לחברה שאני כבר לא מרוצה ממה שאני עושה ואני מיציתי את הפריפריה.
אני עדיין לא חושבת שסיימתי עם הרצון שלי ללמד, אבל בהחלט סיימתי עם הרצון שלי ללמד חטיבת ביניים. אני אולי אסתדר עם ז' ועם ט', אבל עם ח' אני לא רוצה עסק - לא עם חומר הלימוד ולא עם הגיל הזה.
זה בכלל מביש שחומר הלימוד בכיתות ז'-ח' כולל בעיקר נושאים של כימיה ופיסיקה ורק מעט מאוד ביולוגיה - ועדיין רוב המורים למדעים בחט"ב הם מורים לביולוגיה במקור! איך אפשר לצפות ממורה שזה לא תחום העיסוק שלו שיידע ללמד את החומר? אני רק מסתכלת בחומר של כיתה ח' ונהיה לי שחור בעיניים: מרכיבי המעגל החשמלי, תנועת אלקטרונים (נו בסדר, תנועת אלקטרונים אני אדע אולי ללמד), גורמים המשפיעים על הולכה, גורמים המשפיעים על התנגדות. וזה רק חלק ממש קטן מכל התחום. יש לפחות חמישה נושאים מתחומי הפיסיקה/כימיה, ורק שלושה מביולוגיה. אז תגידו שאם מפרקים את זה לכימיה, פיסיקה וביולוגיה אז אולי יש בערך אותו מספר נושאים מכל תחום, אבל באופן כללי אני חושבת שאי אפשר לפרק את הכימיה מהפיסיקה, דבר שאפשר ורצוי לעשות לגבי ביולוגיה.
למעשה במוח שלי, כימיה ופיסיקה שניהם תחומים דיי אפורים, וכשאני חושבת על ביולוגיה מה שעולה לי בראש ביחס אליהם זה בעיקר הרבה הרבה צבע. הביולוגיה היא צבעונית - ולכן היא אולי עלולה לבלבל מישהו שקשה לו לתפוס ללא נוסחאות - אבל זה היופי שבה. אמנם יש נוסחאות, אבל הן קשורות לכימיה ולא לביולוגיה עצמה.
את זה אני אוהבת ורוצה ללמד, אני הכי נהנית להסביר למישהו תהליך ולראות איך ההבנה משתקעת בו. תלמידים שמחייכים כשהם מבינים ביולוגיה זה אחד הדברים שאני יותר אוהבת לראות. אבל אם לא מתאפשר לי לעשות את זה במסגרת "עתידים", אולי אני צריכה לשקול לעשות את זה בעצמי, באזרחות. לפחות כעבודה זמנית.
כי הרי ברור לי שאני מתכוונת להמשיך לכיוון יותר פסיכולוגי - שהרי נפש האדם היא מה שבאמת מעניין אותי. חשבתי שיהיה לי מזה הרבה לעסוק בו בהוראה, אבל הפרטים הקטנים והקטנוניים של היום-יום מונעים ממני להיות מסוגלת לעשות זאת. והצבא הרי לא יאשר לי ללמוד תואר שני בפסיכולוגיה. ומעבר לכך, איש לא אמר לי שאחרי תואר ראשון בביולוגיה אפשר גם ללמוד פסיכולוגיה. ייתכן מאוד שאצטרך לעשות עוד תואר ראשון. עוד תואר ראשון דורש שלוש שנים, ואלה - כך אני מתכוונת לעשות אם אפסול תפקיד ואשתחרר - יהיו בדיוק אותן שלוש שנים שהיו אמורות להיות מוקדשות לקבע.
ההורים כבר אמרו לי לא לדאוג. אז מה עוד אפשר לעשות?
עכשיו הדילמה העיקרית היא האם לעשות את זה באופן מיידי? הכוונה - האם מיד אחרי שאחזור משוויץ (אחרי חנוכה), להתחיל בתהליך של פסילת תפקיד כך שברגע שאסיים את השנה כבר לא אשרת יותר כמורה? או שאולי עדיף לי להשלים את השנתיים שנותרו לי בסדיר כמורה ואז לפסול תפקיד ולהשתחרר. ההתלבטות נובעת מכך שאני לא יודעת אם במקרה של פסילת תפקיד אצטרך לסיים רק את השנה הזו או להשלים לשלוש שנים סדיר כמו שכל עתודאי עושה. אם הכוונה להשלים לשנתיים, אז עדיף לי לעשות זאת מיד. אם הכוונה לשלוש שנים, כבר עדיף לי להישאר בתפקיד עד סוף הסדיר ורק אז לעזוב, כי ייתכן שאחרי פסילת תפקיד המקום שאגיע אליו יהיה גרוע הרבה יותר מבחינת התנאים והדרישות האינטלקטואליות. אם אני גם ככה צריכה לעשות שנה נוספת מעבר לשנתיים, אולי עדיף לי לעשות אותה בתפקיד שיועד לי ולא כפקידה מכינת-קפה.
לבטים לבטים לבטים...
אבל יהיה טוב!
שלכם,
לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou