מנסה מנסה להחזיק, אבל זה קצת קשה. רוב המורים כבר יודעים שעם כל כמה שנוח ונעים לי פה, זה לא מה שאני רוצה לעשות. כולם דיי תומכים. אני מקווה שבאופן כללי זה לא יהיה קשה כל כך לעזוב.
כבר שמעתי מיותר ממקור אחד שלעזוב אמור להיות לי הרבה יותר קל מלהישאר בצבא ורק לצאת מהמסלול עצמו. אני מקווה שזה באמת נכון.
בזמן האחרון יש לי כזאת נפילת מוטיבציה. לא בא לי יותר להשקיע, מרגיש לי כאילו שום דבר שאני עושה לא בא לי אינטואיטיבית, כאילו אני נוסעת למקום אחד כשאני בוודאות מסתכלת למקום אחר, ויודעת שאליו בעצם אני צריכה לנסוע.
אני רוצה ממש ממש ממש לעשות משהו שאני אוהבת, ואני דיי בטוחה שלהיות מורה זה לא זה כרגע. אולי בעתיד זה כן יהיה, אני לא יודעת, אולי אני פשוט צריכה עוד קצת להתבגר. אני אפילו דיי בטוחה שאני רוצה ללמוד פסיכולוגיה במטרה לחזור עם זה אחר כך למערכת החינוך.
למה עשיתי עיקוף כזה גדול בדרך ועברתי בתחנת הביניים "תואר בביולוגיה"? אין לי מושג. כנראה הייתי צעירה מדי.
כשאני חושבת מחשבות לא יפות אני חושבת על זה שאם אני גם ככה צריכה להתעסק עם משוגעים, עדיף שתהיה לי תעודה לזה. אבל זה בסופו של דבר לא באמת מה שאני חושבת.
לפעמים אני חושבת שאני כבר לא יודעת מה אני חושבת. אני רוצה משהו אחד, אבל למעשה לא עד כדי כך בטוחה בכך. ואני לא יודעת אם אני רצינית או שאני מעמידה פנים אפילו מול עצמי. ומה אם כן?
אבל כמו שאלון אמר - ואם אני אצא מהצבא ופתאום אגלה שאני כן רוצה להיות מורה? אז מה? אז אני אהיה מורה, מינוס המדים ואולי פלוס קצת יותר כבוד, והפלוס העיקרי שזה יהיה בתנאים שלי. אם אני לא אצא מהצבא עכשיו ורק אמשיך לגלות שזה לא מה שאני רוצה לעשות? יש לי רק מה להפסיד מזה. מלצאת אין לי מה להפסיד.
אז אולי פשוט כדאי לקחת כבר את הצעד הזה ולעשות משהו?
רק שהנסיעה לחו"ל תעבור כבר בשלום, האדיוטים בבסיס איבדו לי את הטפסים, וזה לקח שבוע לשחזר אותם. גאונים של אמא. ממש.
אני מקווה שהכל יסתדר.
בעיקר אני שמחה שאני כותבת פה יותר מבעבר. הפרטיות הזו עובדת: מי שאני רוצה יודע, ומי שלא - לא. רק שאני לא אשכח את החשבון שלי פתוח בביה"ס, כי זה כרגע המקום היחיד שאני יכולה לכתוב בו כי עדיין אין לי אינטרנט בדירה. לא שאני מתלוננת או משהו, זה באמת נראה לי לא הגיוני לומר לעתידים שאני מתכננת לעזוב ובד בבד לומר להם שאני רוצה שיתקינו לי אינטרנט...
הרבה דברים לחשוב עליהם,
שלכם,
לי