The Silent Gallop

זה לאט לאט מצטבר... וזה לא שכזה מעניין בטלוויזיה. כלומר, כן, היא דלוקה רוב הזמן שאני בדירה, אבל אני לא באמת צופה בה. לא מאז שגיליתי שיש לי אינטרנט בדירה. מאז אני מורידה מנגות ומסדרת אותן ב-PDF כדי שאפשר יהיה לקרוא נורמאלי. אבל זה לוקח זמן ואם אני רוצה גם לקרוא אותה, יוצא שאני נשארת ערה עד מאוחר...

יצא לי לדבר עם אנשים רבים השבוע (עד עכשיו). נראה לי כאילו זה הופך להיות יותר ויותר כיף. אולי משהו בי משתנה? אני יוזמת שיחות למען השם, מי היה מאמין?! והאמת שאני דיי נהנית מזה.

קראתי את ההתכתבויות שלי עם נועה מאז התיכון אתמול, כי חשבתי לכתוב לה מייל. היא התחילה ללמוד השנה ואני מאמינה שנהייה לה יותר ויותר עמוס, ככה שלדבר בטלפון לא ממש ייצא בזמן הקרוב. אז כתבתי לה מייל שמאוד הושפע מהתיכון, ואני מקווה שיימצא חן בעיניה.

מעבר לזה ככל שאני מדברת עם יותר אנשים אני נעשית יותר ויותר בטוחה בהחלטה שלי. אני יוצאת ואף אחד לא יעצור אותי. הגיע הזמן שאני אעשה מה שטוב לי, כיאה לבחורה מדור ה-N (או ה-Y, מה שיתאים לי יותר באותו רגע).

יהיה טוב.

לי