או אולי, כפראפראזה על "מותו של סוכן" עלי לומר "מותו של יום"?!
אני לא מאמינה איך הצלחתי לעבור את היום הזה. זה כאילו שבתחילת היום הזה הייתי מוכנה לחטוף כדורגל בראש (וזה גם כמעט קרה), ועכשיו סיימתי אותו רק עם כאב הראש, בלי המכה (לפחות).
אין יום עמוס יותר מיום שלישי.
שעה שלישית - כיתה ט'.
שעה חמישית - כיתה ז' (אהוביי, הכיתה היחידה שאני עוד איכשהו מסוגלת ללמד, וגם שם יש פושטקים מגעילים לא קטנים שהעולם לא ברא).
שעה שישית - כיתה ט' שוב.
שעה שביעית - כיתה ח'.
כל הכיתות המפורסמת בביה"ס (כולן הכיתות הקשות, כי למה שייתנו לי מצויינות, למה?) ביום אחד. ממש טריפל של HOT... רק שכאן גם דורשים התחייבות לשנה.
ואחרי זה יורדים על מורים שאין להם עבודה קשה. אין עבודה קשה? בואו תעשו אותה בעצמכם, GOD DAMN YOU. בואו נראה אתכם, חכמים גדולים, באים ללמד את המפלצות הקטנות שלכם במקומי.
עם כל יום שעובר אני מבינה כמה התכנון לקוי, הביצוע עוד יותר, ואין טיפול במערכת החינוך הגוססת שלנו. כשתלמיד יכול לומר לי: "את פה על תנאי, לא אני", אחרי שהסכמתי להכניס אותו לשיעור שלי בתנאי שילמד (והוא כמובן לא לומד), ולא עושים לו כלום, פה עובר הקו האדום. אם לא יטפלו בזה בקרוב אני בהחלט אדע שאנחנו מעבר לנקודת האל חזור, ושהמערכת הזו הולכת להתכנס לנקודה אחת, לחור שחור אחד של כלום.
ואני אישית חושבת שאנחנו יכולים לשכוח מבריחת מוחות - זו לא תהיה בעיה בעתיד הקרוב כי לא יהיו מוחות בדור הבא. פשוט אין מספיק חומר אנושי איכותי כדי לייצר סטודנטים, דוקטורים ופרופסורים בארץ יותר.
אנחנו דואגים מבעיית המים? ישראל מתייבשת לא רק מנוזלים, גם מאנשים איכותיים. בקרוב הכל יהפוך לפריפריה אחת גדולה. הנקודה הטובה האחת שתצא מזה - אז אפילו הפלשתינאים לא ירצו לגור פה.
שלכם,
לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou