למה אני לא יכולה ללמוד מהטעויות שלי?! למה?!
נחשו מה?
אתמול אחה"צ הסתכלתי ביומן שלי לראות מה יש לי השבוע. פתאום ראיתי שאמורה הייתה להיות אתמול בבוקר פגישה עם מישהו שאחראי על תכנית המצויינות לתלמידי ז'-ח' (שאותה אני אמורה להעביר). תהיתי איך זה שישבתי בחדר המורים במשך כל היום ולא קראו לי לשיחה הזו.
היום כשהמנהלת הייתה בחדר המורים ניגשתי אליה ושאלתי אותה בדבר אותה פגישה.
"כן, הייתה פגישה." היא ענתה לי.
"אז למה לא קראתם לי? הייתי ממש פה בחדר המורים."
"אה, אנחנו ישבנו על זה ושינינו כיוון למקום אחר. הרי את יודעת שהתכנית בכללי אמורה הייתה לכלול פיסיקה ומתמטיקה, אז עשינו התאמות של זה לכיוון הרובוטיקה."
"ומי ילמד את זה?" כבר שאלתי את זה בספק גדול שאני אקבל את התשובות שאני רוצה.
"המורה לביורפואה לקח את זה על עצמו."
"אה. והתכנית של מכללת תל חי ירדה מהפרק?" (זו התכנית שהתאימה לי עם תכני ביולוגיה שחשבנו לקחת).
"כן, אנחנו לא נקיים אותה השנה."
"אה."
ופה זה הסתיים.
אז בואו נעשה סך ביניים בין מה שהובטח לי בתחילת השנה לבין מה שיש לי עכשיו:
הובטח:
1. כיתות מצויינות ז'-ח' (רק תכנית העשרה, לא תכנית הלימודים).
2. כיתות י' ביולוגיה. (תגבורים).
3. כיתות רגילות ז'-ח' (תכנית הלימודים).
גם ככה לא תכנית מרנינה אבל מילא, רציתם שאני אוכיח את עצמי, קיבלתי.
קויים:
1. כיתות רגילות ז'-ח' (תכנית הלימודים).
2. כיתה ט' (תכנית הלימודים בביולוגיה).
אני יוצאת מדעתי מרוב עצבים. מזל שאיל מגיע מחר, יהיה לי הרבה על מה לדבר איתו. שוב אני מרגישה מנוצלת, שוב אני מרגישה מרומה, שוב אני מרגישה שאני לא רוצה להיות פה. אני שוקלת להתקשר לנורית תרזה ממשרד החינוך ולומר לה שאני לא רוצה להיות מורה ושאני רוצה לצאת מהמסלול, למרות שזה יהיה עקיפה לא נורמאלית של שרשרת פיקוד וסמכויות ובטוח לא יראו את זה בעין יפה.
אבל ראבק, אני כבר ממש ממש מעוצבנת על עתידים ועל גופים שלא רואים אף פעם את טובתי, אלא רק את טובתם האישית. מה עם ההתקדמות שלי?! מה איתה? אני לא שווה כלום בכל העסק? אז אם אני לא שווה כלום, תעיפו אותי וזהו! לא רוצה להיות במקום שלא צריך אותי בו. גם ככה לוקחים אותי לפצל כיתות (בכיתה ז' אילנה ואני נכנסות ביחד, בכיתה ח' אנחנו מפצלות את הכיתה, מה שאני מקווה להפסיק בקרוב, ובכיתה ט' יש עוד מורה שאני והיא מפצלות את הכיתה).
אז למה צריך אותי?! אם הייתי רוצה ללמד חצאי כיתות, הייתי פאקינג יכולה לעשות את זה גם בבית שמש, בחרתי בשלומי כי רציתי להיכנס לבגרויות (בי"ס צומח והכל), אבל אין בכלל מספיק תלמידים כדי לפתוח מגמה!
תגידו שאני לא סבלנית, תגידו שאני לא רואה את הנולד, אבל לעזאזל אני אכלתי מספיק זבל. אני לא אשאר גם אם יבטיחו לי משרה בבי"ס תיכון בלבד, לכיתות י'-י"א-י"ב מחוננים באמצע השרון. אם אני אהיה מורה, אני אהיה מורה באזרחות, בתנאים שלי עם הכיתות שאני ארצה ועם הילדים שאני אכניס למגמה שלי.
ראבק עוצבנתי, וזה לא כזה קל לעצבן אותי.
הלכתי הביתה.
שלכם,
לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou