כואב לי הראש.
כואבת לי הבטן.
כואב לי הגב.
כואבות לי הרגליים.
כואב לי הגרון.
כואבות לי העיניים.
כואבות לי האוזניים.
כואבת לי הנשמה...
ומישהו בכל זאת חשב שזה יהיה מצחיק לעשות לי שטויות...
ניסיתי לשחק, אבל זה לא עבד. בסוף עדיין כעסתי עליו.
אני עדיין כועסת.
זה לא צודק.
זה לא צריך להיות ככה.
לפני כמה דקות דיברתי עם גיא.
הוא אמר שחייבים לדחות לי את המתכון, אם לא הייתי מסוגלת להתכונן (ואני לא, כי אני לא מצליחה להתרכז כמו שצריך...)
לא יעשו את זה.
זה לא לפי התקנון...
אחרי זה דיברתי עם עדן לדקה. רציתי שיענה לי המשיבון, כדי שאני אוכל לשפוך את הלב מבלי שתהיה לי מגבלת זמן (כי הוא גולש, אז הוא צריך להיות על המים, לא איתי בטלפון...).
הוא אמר לי ללכת לישון, ושאני אקום מחר כמו חדשה.
"ככל שתקדימי ללכת לישון, ככה תתעוררי חדשה יותר."
"אהה."
"אל תדאגי, יהיה בסדר."
"יהיה טוב."
"אל תדחפי את עצמך אם את לא יכולה."
"אוקיי."
"את מרגישה יותר טוב?"
"לא... כלומר, פיזית לא. נפשית - נפשית כן."
"יופי. נפש בריאה בגוף בריא, אל תשכחי את זה."
"אוקיי. אז..."
"אז תלכי לישון, ויהיה טוב."
"בסדר."
"אז יאללה, לילה טוב."
"בסדר. אני אוהבת אותך."
"גם אני אוהב אותך נורא."
"ביי ביי..."
"ביי."
ניתוק.
כואב לי מדי בשביל לא לדמוע כשאני כותבת מול המחשב.
אני הולכת.
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou