אולי לא הייתי קוראת לזה חששות בדיוק, אבל למעשה מחר אני עומדת לתת שיעור חינוך בנושא רצח יצחק רבין וחופש הביטוי לחיילות של המכלול שלנו ואני לא יודעת למה לצפות. מצד אחד הן אמורות להיות בוגרות. אמורות. מצד שני, כל הקצינים כבר מזמן וויתרו והם פשוט מקריאים את המערך ומסיימים עם זה תוך חמש דקות. מצד שלישי, אני מורה - או לפחות הייתי מורה - ואני לא יכולה להרשות דבר כזה. חוץ מזה שאנחנו נהיה בחדר הנצחה ולא במעבדה כמו בדרך כלל כשקצינים מעבירים שיעור חינוך, אז אולי שינוי האווירה יוביל לשינוי בגישה?
מקווה שיילך בסדר.
חוץ מזה שבעוד שבועיים אני מתחילה להרצות בבה"ד 10 וזה קצת מפחיד אותי. ומה אם אני לא אזכור ללמד דברים חשובים? אולגה הס.מ. מחלקה שלנו אמרה לי שאני יכולה ללמד מה שבא לי בתכלס כי כשהבנות מגיעות אלינו הן גם ככה מתודרכות מחדש. אבל אני רוצה לעשות את זה כמו שצריך! אם הייתי באמת יכולה ללמד מה שאני רוצה, הייתי מלמדת אותן התנהגות בע"ח :). אבל אני לא יכולה. כי זה קורס לבורנטיות וזה באמת לא יעזור להן אם זה מה שאני אעשה שם...
ביומיים האחרונים דודים שלי נסעו לאילת, והכלבה הענקית והמטורפת שלהם נשארה לבד בחצר, בודדה וגלמודה. זה התפקיד שלי לתת לה אוכל ולדאוג שיש לה מים בקערה. אני עושה את זה יחד עם אמא שלי כשהיא מביאה אותי מהרכבת אחרי יום העבודה. מאחר ובזמן האחרון אני צופה הרבה ב"לוחש לכלבים" בנשיונל ג'יאוגרפיק, החלטתי לנסות את השיטות של סיזאר מילאן ולראות האם גם המשוגעת הזו תושפע מזה.
אני לא מבינה למה בכלל פקפקתי. הכלבה לא אהבה את מה שעשיתי לה, אבל היא השתתקה ונהייתה יותר ממושמעת ממה שאי פעם ראיתי אותה. כמו שסיזאר אומר, אני נכנסת לחצר בלי קשר עין, בלי דיבורים ובלי נגיעות. היא מתרחקת ממני וזה טוב. אני דורשת את השטח ולוקחת בעלות עליו והיא בסדר עם זה. בהתחלה היא עוד ניסתה להתגרות בי ולילל תוך כדי קפיצות משחק מסביבי, אבל כשהיא ראתה שאני לא מתייחסת אליה היא הפסיקה והתיישבה.
האתגר הבא: האוכל. כשניגשתי לקערה היא מיד התנפלה עלי וניסתה לקחת את האוכל. אז כמו שסיזאר עושה, "נשכתי" אותה עם היד והיא ייללה וברחה אחורה. עשיתי לה כמה פעמים "ששש!" עם תנועת היד והכלבה התיישבה! היא התיישבה ושתקה. בפעם הראשונה שעשיתי את זה (אתמול), היא עוד ניסתה לקום כמה פעמים והייתי צריכה לעשות את זה שוב ושוב ולהשתמש ברג לדחיפה כמו שסיזאר עושה לפעמים עד שהיא נרגעה לגמריי, אבל היום היא פשוט התיישבה וחיכתה יפה.
היא אפילו לא זזה כשזזתי מהכלים. היא לא התקרבה לאוכל לפני שעשיתי לה תנועה ואמרתי לה "קחי". זה היה פשוט מדהים. אני שמחה שהצלחתי לקחת משהו מהשיטה שלו וליישם אותה. אני ממש מעריכה את העבודה שלו ואת מה שהוא עושה. אני חושבת שהוא צודק בהרבה מהתיאוריות שלו, למרות שקראתי קצת ביקורת של טמפל גרנדין עליו ואני חושבת שיש מקום לשיפור של התיאוריה, אבל אני לא אלאה את הבלוג הזה בפרטים :).
לנסות את זה עשה לי כל כך כיף! זה עשה לי חשק לקחת כלב חדש ולחנך אותו מהיסוד. לעבוד איתו טוב-טוב כדי שהוא יהיה כלב מאוזן וכיפי כמו הכלבים של סיזאר. ממש ממש בא לי גור חדש!
עד כאן אנשים!
לילה טוב,
לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou