אז הלכתי ללמד בקורס אתמול, ומחר אני גם הולכת לבלות שם יום שלם.
הגעתי למסקנה שללמד אוכ' נחשלות זה לא בשבילי...
אני רואה אילו בנות הגיעו אלינו לבסיס וזה כאילו אין קשר ביניהן לבין הבנות בקורס הזה. אני מקווה שזה משהו שהן רוכשות במהלך השירות כי אחרת המצב לא מי יודע מה...
הודיעו לנו קצת לגבי הלו"ז לשנה הקרובה, אולי אנחנו ניסגר בקרוב ואולי לא, אבל את זה ידענו תמיד... השאלה היא מי יהיה בר המזל (NOT), שיישאר במנהלת, ומי ישתחרר בשמחה ובששון.
הכנתי בראוניז לפי מתכון של קרין גורן. זה מתכון לבראוניז ובלונדיז והוא יצא לא רע, אלא שרק שני שליש מתערובת הבלונדיז באמת נחה על הבראוניז, מאחר והכלי נפל לי והתהפך ויכולתי להשתמש רק במה שנשאר בכלי, שזה עצוב. מאוד עצוב. אבל הם יצאו טעימים, חוץ מהארומה של מנטה שהייתה לשוקולד שהשתמשתי בו כי הוא היה באותה מגירה עם מסטיק מנטה של אלון ושל אבא שלו (אני לא מבינה למה הם לא לומדים מנסיון של שנים ופשוט שמים את השוקולד במקום אחר, מדובר על שוקולד מאוד יקר של Cot D'or וזה ממש חבל שהוא נהרס ככה).
לקחתי לעבודה וכולם נהנו :).
אני מאוד אוהבת לקחת מתוקים לעבודה, תמיד יש מי שיהנה מזה וזה עושה לי שם טוב (ובעיקר שובניסטי, בנוסף לכך שאני מוגדרת שם כשמאלנית ויפת נפש צמחונית).
בנימה קצת פחות חייכנית:
ביום שישי האחרון היה לי כהרגלי בקודש שיעור רכיבה. במהלכו רכבתי על הסוסה המדהימה דותי, הסוסה הכי גבוהה בחווה. הגבנון שלה מגיע לי עד מעל לראש וזה פשוט ממש כיף לרכוב עליה. בכל מקרה, היא לא נתנה לי קאנטר ברגל נכונה (מי שרוכב או שהסבירו לו את הנושא פעם יבין על מה אני מדברת), וכדי להביא אותה למצב שהיא כן תיתן הייתי צריכה לעשות איתה תרגיל בו היא רצה במעגלים הולכים וקטנים. המשכתי והמשכתי והתעקשתי וזה לא עבד. בסוף המדריך שלי ביקש ממני להפסיק, אבל לא הייתי מוכנה ורק כשהוא ביקש שאעצור וארד מהסוסה הבנתי שכנראה יש לי פה עסק עם משהו יותר רציני מהאגו שלי (ואת זה קשה למצוא).
ירדתי מהסוסה ומה שמיד משך את תשומת ליבי היה דם שירד לה מהרגל האחורית השמאלית. לא הבנתי מאיפה זה בא ובאותו רגע הייתי יותר מדי היסטרית מכדי להבין שמדובר בשפשוף חיצוני בלבד שאינו נורא יותר מאשר השפשוף שקיבלתי מקולף הירקות שלנו יום קודם לכן. אני ראיתי רק את הדם שזרם מהנימים הקטנים והרבים שיש בשכבות העור הראשונות.
התחלתי לבכות בהיסטריה והמדריך שלי נכנס למגרש וצעק עלי שאני עושה לו בושות. הוא לא ידע ממש איך לאכול את זה שבכיתי כי הוא בחיים שלו לא ראה אותי בוכה. הוא ראה אותי כועסת, הוא ראה אותי שמחה, הוא ראה אותי מלקה את עצמי, אבל לעולם לא בוכה.
הוא לא הבין שבכיתי לא כי כאב לסוסה - כי כמו שאמרתי רוב הסיכויים שזה לא ממש כאב יותר משפשוף או חתך קטן מסכין מטבח - אלא כי הסיבה שהיא נפצעה מלכתחילה הייתה שאני הכרחתי אותה לבצע תרגיל קשה. ולא רציתי להפסיק גם אחרי שראיתי שזה לא הולך. במקום לנסות לעשות משהו אחר, פשוט המשכתי עם משהו שהיה לא טוב, ושראיתי שהוא לא טוב. וזה פגע בה...
באותו רגע התחשק לי להפסיק לרכוב לתמיד. פשוט ללכת למשרדים ולומר שאני לא רוצה לעשות את זה יותר, אם זה אומר שאני עלולה לפגוע בסוס שוב...
אבל אחרי כמה ימים הבנתי שלמרות שזה לא טוב שלא שמתי לב לזה, זה באמת לא כאב לה יותר ממשהו שהיא הייתה עלולה לעשות לעצמה, ושזה שאני אפסיק לרכוב לא יבטל את מה שקרה. אני צריכה ללמוד מהטעויות שלי ולהתקדם לעבר מצב שבו אני אוכל לתקשר יותר טוב עם הסוס עד כדי כך שאני אדע מתי אני לא עושה לו טוב...
היום שלחתי למדריך שלי הודעה ושאלתי אותו מה שלומה. הוא טען שאף אחד בכלל לא זוכר שזה קרה וכשאמרתי לו שאני זוכרת ושזה מציק לי הוא אמר שצריך לטפל בי בחשמל.
שלחתי לו הודעה שביקשתי אישור מהמפקדים שלי לטיפול כזה אבל שהם מפחדים שזה יגרום לידיים שלי לרעוד אז הם לא מאשרים. הוא אמר שהכל בסדר איתה.
אני שמחה שהיא בסדר. אני מקווה שאני עדיין אוכל לרכוב איתה שוב, זו הסוסה שאני הכי אוהבת ואפשר לומר שיש בינינו סוג של "קשר דם" (תרתי משמע). רק חסר שהיא תפיל אותי עכשיו ואנחנו נהיה קשורות :d.
חוץ מזה היה שקט בכמה ימים האחרונים...
נקווה שמחר, היום האחרון של הקורס, יעבור מהר ובלי בעיות מיוחדות כמו בנות שקמות חמד דק' אחרי ההתחלה ומסרבות קורס...
חיות בסרט אלה...
לילה טוב,
לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou