אחרי הרבה התבכיינות ביום ראשון, עכשיו אני יכולה לנשום לרווחה (סוג של, מחר יש מבצע מלביש וזה באסת עולם), כי הקורס נגמר בשבילי. הוא יימשך בשבילן עוד איזה שבועיים-שלושה אבל המקסימום שאני אראה מהן הוא אחת או שתיים - מקסימום שלוש, בשלב הסיפוחים ובשיבוץ הסופי. הייתה שם אחת מבריקה שאני ממש רוצה שתגיע אלינו למחלקה, אבל מעבר לזה אני כבר לא מתעניינת יותר במה שקורה שם איתן.
על לקורס הבא!
הסוסה שנפצעה בשבוע שעבר החלימה בצורה מעוררת פליאה. היא כל כך חזקה וגדולה (ורגועה), שאני פשוט מעריצה אותה! אני חושבת שזו הסוסה שהכי נקשרתי אליה. אולי כי היא כל כך גבוהה... אני פשוט מתה על סוסים גבוהים... אתמול היא ואני עבדנו ממש טוב והיא אפילו נתנה לי רגל נכונה. אמנם לא על ההתחלה אבל כמעט באופן מיידי אחרי שתיקנתי אותה (וכן, אני יודעת שליותר מחצי מהכביכול קוראים שלי לא יודעים על מה אני מדברת...)
השיעור התנהל כמעט כולו בקאנטר והיא הייתה מדהימה. התוצאה לגבי בסופו של דבר הייתה שרירים תפוסים בגב העליון, בזרועות, בירכיים וכן, אפילו בבתי השחי - לא ידעתי שיש שם שרירים שיכולים להיתפס!!! למתוח יד היה מסע לגילוי האני הפנימי כל היום האחרון P:
היום ישנתי ממש הרבה בזמן שאלון לכאורה למד ולמעשה התבכיין על זה שהוא חולה ולא יכול להתרכז. אולי זו הסיבה שאני ערה עכשיו במקום לחלום חלומות רעים על מבצע המלביש מחר... היה אוכל טעים אצל אלון אתמול והיום, חבל שאנחנו לא ישנים ביחד הלילה (כן, אני יודעת שאין קשר בין שני חלקי המשפט - תתלו אותי!)
מחר מתחיל שלב חדש במחקר ואני מקווה שלא נצטרך להישאר בבסיס עד מאוחר מדי כי אין לי כוח לחזור בלילה, בקור, בחושך ולבד. אני לא פולנייה ואני לא רוצה שהצבא יכריח אותי להיות כזו...
אם אני אקבל דו"ח אני אבוא לבכות פה מחר, מבטיחה!
לילה טוב,
לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou