השבוע שלפני המחזור הוא השבוע הגרוע ביותר שיכול להיות לי.
זה השבוע שבו אני מרגישה הכי חסרת תכלית בעולם.
זה השבוע שבו הדיכאון תופס את השלטון, ואין לי הרבה מה לעשות נגד זה...
זה השבוע שבו אני אוכלת הכי הרבה מבלי להוציא את זה על שום דבר חוץ מצמיגי שומן שמתווספים לאלו שכבר נמצאים שם...
זה השבוע שבו אני מקרינה מין הילה שכזאת, שמיד מרחיקה ממני כל אחד - גם את אלו שאני אוהבת...
זה השבוע שבו לאף אחד לא אכפת ממני, ממה שקורה איתי, ממה שאני עושה...
זה השבוע שבו אני הכי מדוכאת בחודש...
באסה, לא?
אתמול ישבתי וניסיתי לעשות שיעורי בית בכימיה, אבל זה לא הלך לי. לא הצלחתי לענות על השאלות הפשוטות ביותר בקשר לחומצות ובסיסים, וזה מעצבן כל כך... אוף... והמורה גם ככה כעסה עלי ביום ראשון...
היה לי שיעור רכיבה אתמול, וכמה זמן לפני הסוף, דירבנתי בטעות את הסוס קצת יותר ממה שהייתי צריכה והוא פתח גאלופ, נצמד לגדר ומעך עליה את הרגל שלי. לרגל שלום, אבל כואב...
כשהגעתי הביתה, רציתי רק להתקלח ולבדוק את נזקי היום, אבל איך שניסיתי להדליק את הנורה בחדר, היא נשרפה. היא נתנה הבזק אחד של אור, ונכבתה...
אמרתי לא נורא, הדלקתי את המזגן שלי (שהתקלקל לפני כמה זמן אבל באו לתקן אותו), ונכנסתי להתקלח. לפחות מים חמים כן היו לי...
כשנכנסתי לחדר, הכה בי גל קור נוראי. המזגן שלי קירר במקום לחמם! כיביתי אותו מהר, התלבשתי בהכי הרבה שכבות שיכולתי וניסיתי לעשות שיעורים בכימיה.
אמא שלי כעסה עלי כי בזמן האחרון לא יצא לי כל כך לעזור בבית - אתם יודעים, כביסה, מדיח, מייבש, דברים כאלה...
כשהגעתי למסקנה שלא משנה מה אני אעשה, את השיעורים בכימיה אני לא אסיים באותו ערב, התחילו לרדת הדמעות. מוזר איך הן מחכות תמיד לרגעים הכי לא מתאימים כדי לרדת...
התקשרתי לעדן.
"עדן?"
"כן?"
"אני מפריעה לך?"
"לא, את אף פעם לא מפריעה לי."
כבר הרבה זמן שהוא לא אמר לי את זה. אני שמחה שהוא אמר את זה אתמול...
הוא ניסה לעודד אותי.
"אל תדאגי, זה רק השבוע הזה, ואחר כך יהיה לך שלושה שבועות שלמים של אושר - עד השבוע הבא."
נתתי לו הערה סרקסטית...
המשכנו לדבר.
"זה פשוט הזמן הזה, שנראה כאילו אף אחד לא אוהב אותי יותר..."
"אל תאמרי את זה, זה לא נכון."
"אני פשוט ילדה בכיינית וקטנונית."
"לא את לא. אם היית כזאת, אף אחד לא היה אוהב אותך."
"אני נגעלת מעצמי..."
"אני לא. אני חושב שאנשים לא היו מתייחסים אלייך כמו שהם מתייחסים, אם לא היית חמודה וזה וזה וזה..."
"באמת?"
"אני בטוח."
באיזהשהו שלב הוא היה צריך ללכת להתקלח.
"טוב ילדונת, אני צריך עוד להתגלח הערב."
"אוקיי."
"אז תרגישי טוב."
"אהה..."
"ותדעי שאני עדיין אוהב אותך."
"גם אני אוהבת אותך."
"ו... וזהו, שיהיה לך לילה טוב - אל תנסי יותר לעשות כימיה."
"אוקיי."
"אז יאללה."
"ביי ביי, ותודה."
"את בסדר :). ביי."
קמתי בבוקר הרבה יותר בסדר מאשר אתמול. אחרי אנגלית שהיה לנו על הבוקר תפסתי אותו במסדרון וחיבקתי אותו.
"תודה על אתמול." אמרתי לו.
"זה בסדר, אני תמיד כאן בשבילך."
לפחות אני יודעת בוודאות שעד מחר זה ייגמר. אני כבר מרגישה את זה עובר...
טוב לי שיש לי אנשים שכיף להיות איתם ולדבר איתם. טוב לי שאנשים אוהבים אותי ואין מישהו שלא יכול לסבול אותי. טוב לי שיש לי חבר שאוהב אותי.
רק חבל שיש לי את השבוע הזה שבו אני לא רואה את כל זה, אלא רק חבורת אנשים ביום אפור. אולי אחד יותר בולט מהשאר...
שיר:
Candle in the Wind/Elton John
Goodbye Norma Jean
Though I never knew you at all
You had the grace to hold yourself
While those around you crawled
They crawled out of the woodwork
And they whispered into your brain
They set you on the treadmill
And they made you change your name
And it seems to me you lived your life
Like a candle in the wind
Never knowing who to cling to
When the rain set in
And I would have liked to have known you
But I was just a kid
Your candle burned out long before
Your legend ever did
Loneliness was tough
The toughest role you ever played
Hollywood created a superstar
And pain was the price you paid
Even when you died
Oh the press still hounded you
All the papers had to say
Was that Marilyn was found in the nude
Goodbye Norma Jean
From the young man in the 22nd row
Who sees you as something as more than sexual
More than just our Marilyn Monroe
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: מעבר. רוצה שהוא כבר יגיע...
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou