The Silent Gallop

אני רוצה לחזור הביתה ולהיות מסוגלת לדבר עם מישהו בגילי על מה שקורה איתי. לחלוק את העצבים שלי על הדברים שלא מסתדרים ולשמוח על אלו שכן. אני רוצה שיהיה לי עם מי לדבר גם מאוד מאוחר בלילה אחרי שכבר הולכים לישון.

אני רוצה שיהיה לי את מי לחבק וללחוש לו דברים נחמדים באוזן סתם כדי לראות אותו מחייך.

ואני רוצה שיהיה לי מישהו שיעשה אותי מאושרת.

כל כך נורא? כל כך קשה לקיים? מה אני כבר מבקשת? קצת חברה שהיא לא חברים טובים? קצת משהו מעבר? מה כל כך קשה לתת?!

אוף, נמאס לי להיות לבד, להרגיש לבד. אני כבר מקיאה את הלבד הזה מכל כיוון...