שמתי לב בזמן האחרון שיש הרבה אנשים מוכשרים סביבי.
נועה - עברה כמעט את כל השלבים בקבלה לאיזו משלחת הסברה לחוץ לארץ ב-100 ש"ח, אפילו בלי להתאמץ.
ניר - מנגן על פסנתר כאילו הוא נולד עם "אצבעות הקסם".
אופק - נולד עם "אצבעות הקסם". עובדה שהוא מנגן בקושי כמה חודשים והוא כבר יודע להלחין בעצמו. הבנאדם הזה כל כך כל כך מוכשר! ואני כל כך כל כך מקנאה בו... כלומר, הוא יודע לנגן על הגיטרה שלו ממש כמו... כמו... כמו אני לא יודעת מה...
גיא - כתב ספר משלו, שעשכשיו הוא גם מפרסם. מפרסם! הייתם מאמינים?!
אני רוצה גם להיות מוכשרת.
אמרו לי שאני מוכשרת בכתיבה. אולי זה נכון, אבל במה זה עוזר לי שאני לא מוציאה את זה החוצה?
אמרו לי שאני מוכשרת בלחבק. אולי זה נכון, אבל כמה טוב זה כבר עושה לאנשים?
בעצם, אולי יש משהו שאני כן מוכשרת בו...
אמרתי לא מזמן (באמת לא מזמן), לעדן שיש אנשים כמו גל, שגב, בן ואחרים, שאני פשוט יכולה לשבת איתם אחד-על-אחד שעות ולדבר איתם מבלי להשתעמם. הוא אמר שזה משהו שאין לכל אחד.
אולי זה נכון, אבל...
בעצם, מה אבל? אולי אין פה אבל.
אני צריכה למצוא משהו להיות מוכשרת בו... מהר.
לא רוצה לחתום. לא אוהבת את הבלוג שלי.