The Silent Gallop

נלסון הקטן נעשה חולה. כל כך חולה שהיה חייב להתאשפז בבית דגן. אני הרגשתי שאני מתה מבפנים. במשך כמה ימים לא ידעו מה יש לו, ואז חזרו תוצאות של בדיקת סרולוגיה ובשורות איוב נחתו עלי כמו פטיש 10 קילו. לנלסון יש כלבלבת, וכלבלבת היא מחלה קטלנית לגורים. נלסון אמנם לא גור כל כך, כבר בן 9 חודשים לכל המשוער, אבל עדיין גבולי מספיק כדי להיות מסוגל לחטוף את המחלה בכל אונה. וייתכן כי מדובר בכלל בחזרתיות של המחלה. זה הגיוני בהתחשב בכך שלא גילה תסמינים שאופייניים להידבקות ראשונית. לרוב גורים שהצליחו לשרוד את המכה הראשונה, לא שורדים את השנייה.

אבל לפחות זו אבחנה. קיבלנו תרופות שאמורות להוות טיפול תומך והוא חזר הביתה. אני מנסה להבין איך כלבלב עם כל כך הרבה שמחת חיים, עם כל כך הרבה חיוניות, חולה במחלה שהורגת כך סתם, פתאום? ואיך אדע האם החלים ויצא מכלל סכנה או שבכל רגע אני עלולה לקום בבוקר ולגלות גוויה בבית במקום גור מקסים חי ונושם שלועס כל דבר שנקרה בדרכו?

אני מרוטת עצבים, ולכן גם ממעטת לכתוב. קשה לי בקושי שלו ואני מחכה ליום שבו ניתן יהיה לומר כי הוא מחוץ לטווח ידו הארוכה של המוות. בינתיים, אנחנו נלחמים.

ובזמן שאנחנו עסוקים במלחמה שלנו, אתם תקראו עוד קצת על רונה.

רונה:

פונצ'ו נראה כמו כלב חלומותיי. יפיוף אמיתי עם פרווה מתנפנפת בגוני חום-שחור-לבן, כלב מקסים. הוא הגיע לעמותה שלושה ימים לפני שאנחנו הגענו לפגוש אותו, מהסגר איפהשהו בצפון. אמרו לנו שהוא מסתדר עם כולם מאוד יפה, ושכרגע לא ידוע להם על בעיה עם חתולים. חיברו אותנו האחד לשני עם רתמת פרידום ויצאנו לעשות סיבוב בנוף העירוני. הוא באמת לא מאוד הגיב לחתולים שהסתובבו סביב גדר העמותה, ובמהלך הטיול היה מאוד נחמד גם עם כלבים אחרים ברחוב.

אבל לצערי לא נוצר שם קשר מעבר לזה. אני חושבת שקשה מאוד להעביר במילים כמה מורכב זה להיקשר לכלב מכלבייה שאיש לא יודע עליו יותר מדי. גם לקחת כלב שהיה בכלביה תקופה ויודעים עליו דיי הרבה זה לא פשוט, כי אין שום דבר שייצור קשר ראשוני. גם עם פונצ'ו לא היה משהו מעבר לתחושה הכללית של 'זה כלב ולכן אוטומטית זה חמוד'. ומכיוון שכך, כשהחזרנו אותו לכלביית העמותה אחרי הטיול, אמרנו שאנחנו עוד רוצים לחשוב על זה אבל שלא נמנע ממנו את הסיכוי למצוא בית טוב אם מישהו ירצה בו לפנינו.

אז עוד היינו בתהליכי מעבר דירה וממילא בן זוגי לא רצה לקחת כלב לפני שנעבור סופית. אז העדפנו להמתין. טוב עשינו שלא לקחנו אותו במקום. חודשיים לאחר מכן ראיתי מודעת אימוץ שלו בה נאמר שהוא אומץ והוחזר לכלבייה אחרי שבוע על רקע חוסר התאמה. בתיאור שלו נכתב שהוא לא מסתדר עם חתולים אם כי הוא מאוד ידידותי לכלבים אחרים ולבני אדם. אילו לקחתי את פונצ'ו, הייתי עושה טעות שהייתי צריכה לעבוד קשה על מנת לתקן.

בחזרה ללוחות המודעות – המשכתי לחרוש את הפייסבוק על קבוצותיו השונות בחיפוש אחר מודעות אימוץ. עברתי על יותר ממאתיים כלבים בסה"כ, באזור ה-5-6 ליום. עם חלק מאנשי הקשר יצרתי קשר טלפוני או השארתי הודעה, אבל הרבה פעמים לא ענו לי או שקיבלתי תשובות שלא תאמו את הצרכים שלי. מועד תחילת הסטאז' הלך והתקרב ואני לא הייתי קרובה בשמץ למציאת שותף לעבודה. פתאום עלתה מודעה בפיד שלי על כלבה חמודה, מעין פאריה לבנה עם כתמים בהירים בהירים וזנב קטוע ואמרתי לעצמי – אולי היא?