דיבורים שקטים בלילה... אני זוכרת כשהוא היה אומר לי מילים קטנות, מילים שקטות, מילים חמודות. כשהוא היה מלטף לי את השיער ואומר לי שאני לא צריכה להחליק אותו כי הוא אוהב את השיער שלי בדיוק כמו שהוא עכשיו. כשהוא היה מעביר יד על הלחיים שלי ואומר לי שהוא אוהב אותי.
איך כל זה השתנה?
איך זה קרה?
כמו ריקוד ואלס מסחרר - רגע אני פה ובשני אני שם.
כשהייתי אתמול אצל נועה נורא נהניתי. המשפחה שלה פשוט נהדרת. אבא שלה מצחיק, אמא שלה - שיא הנחמדות, אחותה פשוט מתוקה ונועה היא הדובדבן שבקצפת. ראינו ארץ נהדרת עם המשפחה שלה. אני פשוט מתה על austin powers. ראינו אותו אחרי זה עם אחותה. סרט גיאוני. אני מניחה שכל השלושה, למרות שאת השלישי לא ראיתי.
אבל אחרי זה, כשהלכנו לישון (אחרי כל ברכות הלילה טוב מצד שתינו לשתינו), היה מין שקט שכזה. שקט שבשעה הזאת, אם הייתי איתו, בדרך כלל היה מתמלא במילים הקטנות שלו. אלו שכל כך אהבתי. הקול שלו כשהוא היה מדבר בשקט, ההלצות הקטנטנות... אני מתגעגעת אליו...
הוא באילת. ביקשתי ממנו עוד חול. עוד ועוד... אני אוהבת חול. במיוחד כי זה מתקשר לי אליו. הרי כל העולם שלו סובב סביב הים - סביב חול...
אני מתגעגעת אליו כל כך...
היו לי חלומות מוזרים. באחד מהם היינו יחד עם כולם באיזה גן שעשועים ואז כשבאנו להיפרד אז הוא חיבק אותי. הוא בא לנשק אותי על השפתיים, אבל אז הוא נזכר שאנחנו בעצם לא ביחד. והוא עבר ללחי.
אתמול חלמתי שהייתי מין מישהי כזאת שלוקחת אנשים שניצלו מהשואה ונותנת להם להנות מהחיים. זה היה בשנים אחרי שהמלחמה נגמרה, והתפקיד שלי היה לגרום להם להבין שהם בארץ ישראל וששם אף אחד לא יפגע בהם יותר.
לפתע קמתי אצל נועה בחדר, אבל נועה לא הייתה שם. עדן היה שם והוא נישק אותי. זה מה שגרם לי להתעורר. "עדן, מה אתה עושה? אנחנו לא ביחד." אמרתי לו. הוא אמר שהוא מצטער, שהוא לא יודע מה עבר עליו ושהוא רוצה... כשהוא הגיע למילה 'רוצה' הוא הפסיק ונישק אותי שוב. אחרי זה פשוט שכבנו אחד ליד השני, והוא נתן לי קלף עם לב.
ואז קמתי אצל נועה, ונועה הייתה שם, ועדן לא היה שם. ההורים שלי התקשרו להודיע לי שהם באים לקחת אותי. לא רציתי להעיר את נועה, אז השתדלתי לא לעשות רעשים. יצאתי והלכתי למקלחת. עד אותו רגע לא זכרתי כלום, כי כל מה שזכרתי היה השיחה עם ההורים שבגינה התעוררתי. אבל כשצחצחתי שיניים הכה בי הזיכרון. אולי הכל באמת היה רק חלום? אולי מעולם לא היינו יחד באמת?
אבל זה לא ייתכן! זה לא ייתכן שכל הדברים הקטנים, המילים הקטנות, השקטות שלו...
אני מתגעגעת כל כך... כל כך...
אני מרגישה איך הלב שלי נמחץ בכל פעם שאני חושבת עליו, על ההתנהגות שלו איתי כשעוד היינו ביחד. בעיקר על המילים הקטנות, השקטות, שהיו עושות לי הרגשה שבאמת יש לי ציפור נפש, ושהיא עושה סלטות באוויר באותו רגע. שהיו גורמות לי להרגיש טוב עם עצמי.
לעזאזל... מה עשיתי שזה התקלקל לי? למה יש לי כל כך הרבה מזל רע לאבד משהו כל כך חשוב?!
קיפלתי את המיטה שלי. עכשיו יש יותר מקום בחדר. וחור ענק בלב.
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou