לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

The Silent Gallop


Life is a race, and I cannot keep the pace, so silently I gallop, revealing my trace


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2005    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2005

באושוויץ היה קר...


עמדנו שם עם מעילי החורף החמים ביותר שלנו - ורעדנו מקור. בתוך הביתנים היה קר אפילו יותר. ועברנו ליד הבלוק של מנגלה, ועברנו ליד עמוד התלייה, וליד הקיר שמולו העמידו אנשים שהוצאו להורג בירייה. המקום באמת נראה כמו מוזיאון, אין מה להתווכח בנושא הזה. כשהגענו לבירקנאו, הטמפרטורות המשיכו לצנוח. עלינו למעלה והבטנו על הכל. זה מקום כל כך גדול. כל כך גדול... רק המחשבה על כל הדברים הטובים שאפשר היה לעשות עם שטח כל כך ענקי, לעומת המטרה לה הוא באמת שימש, יכולה להעביר באדם צמרמורת כמו הלם חשמלי. חלק באמתץ העבירו בעצמם הלם חשמלי. ובבוקר, הגופות הקרות חיכו שיורידו אותן מהגדר החשמלית.

מחשבה כל כך מפחידה...

 

אני לא מאמינה שאני זוכרת את כל הקטע הזה בעל פה... זה מה שהקראתי בטקס היישובי. זה, ועוד קטע על טרבלינקה. אותו קטע שהקראתי בטקס טרבלינקה בפולין. אנשים אמרו שזה היה טקס ממש מרגש. גם אני חושבת ככה. זה אחד הטקסים שלא חשבתי בחזרות אליו אפילו פעם אחת מתי זה ייגמר. לא נמאס לי לקרוא שום דבר, ולא נמאס לי לשמוע על השואה. ההיפך - זה רק קירב אותי לנושא יותר. אז נכון שעכשיו בכל פעם שאין לי מה לומר אני פשוט מתחילה לדקלם: "באושוויץ היה קר." אבל אני ממש מרגישה מקורבת ליום הזה...

המסע לפולין שינה אותי בצורה לא נורמאלית. הוא הפך אותי להרבה יותר רגישה. יכול להיות שיש לזה גם קשר לכל מה שעובר עלי, אבל אני חושבת שאם לא הייתי נוסעת לפולין, לא הייתי מגיעה למצב שבו אין יום שלא מסתיים בבכי.

אולי זה לא טוב, אולי אני לא צריכה לבכות כל כך הרבה, אבל בשבילי זו כזו הקלה... תמיד אמרתי לעצמי שלבכות זה להפגין חולשה. שמי שבוכה הוא תינוק. עכשיו... עכשיו אני לא מרגישה שזה נורא כל כך. ואם כן, המחשבה הזו לא מנעה ממני להתפרק היום, בטקס יום השואה בבית הספר, שאותו ערכו כיתות י"ב. הם ביצעו אותו בחדר האוכל, ועשו תפאורה מדהימה. תחילה היה שלט: Arbeit Macht Frei. אחרי זה היה מין מסדרון כזה שהם תלו בו ברזים מלמעלה וזה היה נראה ממש כמו מקלחת גזים - כמו זו במיידאנק. ובסוף המסדרון היה דגם של משרפה. עברתי שם עם שיר ונועה, וכמעט רצתי כדי לצאת משם לחלל חדר האוכל.

ואז התחיל הטקס. והתלמידים הקריאו, ודיברו, ושרו, וזה באמת היה טקס יפה והכל - אבל הוא לא עשה לי את זה. לא כמו דברים אחרים. אני מניחה שזה אחרת כשזה בארץ, כשאנחנו יודעים שיש לנו מדינה ופולין מאוד רחוקה מאיתנו והכל... מרגישים אחרת, כאילו יש לנו גב, תמיכה. בגלל זה זה פחות נוגע, הכל נראה רחוק פתאום.

אבל בסוף, כשאנשים כבר התחילו לצאת, ראיתי את לאה, המורה המלווה שיצאה איתנו. היא החזיקה לי את היד ואמרה שהתלמיד שהקריא את הקטע על טרבלינקה - אותו קטע שאני הקראתי בפולין ובטקס אתמול - לא הקריא את זה טוב כמוני. חיבקתי אותה, ואז הרגשתי שהגוש שעומד לי בגרון יוצא החוצה. זה התחיל מרעידות קטנות - לא רציתי לפני כולם... - וזה המשיך ביפחות, ובדמעות, ובבכי. ולא ידעתי מה לעשות. פשוט בכיתי ולאה חיבקה אותי, והמקלחות, והמשרפה - ממש כמו שהיה במיידאנק. גם אז בכיתי, וגם אז היא הייתה זו שחיבקה אותי. ובכיתי ובכיתי ובסוף נרגעתי. אבל משהו השתחרר...

 

אני לא יודעת מה עובר עלי. בעצם... אני יודעת טוב מאוד. אבל המסע לפולין גורם לי להיות הרבה יותר רגישה. אז אני נראית כמו מתה. אין לי מה לעשות בנוגע לזה. אני באמת לא יודעת מה יכול לעודד אותי לטווח זמן של יותר מדקה או חמש... בעצם אני כן יודעת, אבל זה היה והלך, ואני חוששת שזה לא יחזור שוב - לא בקרוב... אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי... אני צריכה עזרה, כל כך צריכה עזרה...

אבל העולם שקוע בעסקים שלו, אין לאף אחד זמן לעזור לי, ולמי שכן יש זמן, הוא לא יודע מה לעשות איתי. כי מה לעשות, אני "אגוז קשה לפיצוח". קשה לעודד אותי ואני מעדיפה לראות את הכוס נשברת מאשר להסתכל על החצי המלא שלה.

אני יודעת מה אני רוצה, אני יודעת שאין לי את זה, ואני פשוט מנסה להתמודד עם זה בדרך שלי. רק חבל שהדרך שלי כל כך כואבת.

אוף... אני צריכה עזרה. מישהו יודע מה קורה אם קושרים שקית ניילון סביב הראש? ממש ממש חזק? שלא תגידו שאני לא מקורית...

זה הכל בינתיים...

שלכם,

hanyou

נכתב על ידי hanyou , 5/5/2005 18:53  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מטיאס ב-7/5/2005 21:16



Avatarכינוי:  hanyou

בת: 37

Google: 

תמונה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי
29,920
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , עבודה , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לhanyou אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על hanyou ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)