בעיקרון אני לא אוהבת ים. אבל היום היה נחמד.
חלבתי את שלוש בלילה. החליבה האחרונה. שיר הביאה מצלמה והצטלמתי עם הפרות. גילינו שזו כנראה החליבה האחרונה של חודש רפת כלשהו, כי יכול להיות שמחסלים את הרפת... על כל פנים, הלכתי לישון באיזה שש והתעוררתי בשמונה וחצי בערך.
ברבע לעשר יצאתי לשיעור כימיה (היה אמור להיות לנו חופש לפני בגרות באנגלית, אבל המורה לכימיה עשתה ליום הזה הסבה מקצועית ליום מרוכז בכימיה...).
הייתה לנו הפסקה בין השעה השלישית והשישית, אז הלכתי לבניין האזורי לבדוק מתי מתחילה הבגרות באנגלית מחר בשביל נועה (היא עושה מודולות F ו-G, וכל השאר עושים את E), כשמי מופיע לי מול הפנים? עדן הגיח מאיזה קימור, ופשוט צעד לעברנו. וכשראיתי אותו הלב שלי עשה סלטה שוב, כמו בפעמים ההן, לפני שנה בדיוק! כל כך שמחתי לראות אותו, ואפילו הצלחתי לגרום לעצמי לומר לו בוקר טוב! אני גאה בעצמי :).
אני אוהבת אותו, פשוט ככה :).
אחרי שזה נגמר, בערך בשלוש וחצי, הלכתי לנועה, ואחרי שהיא עזרה לי למצוא בגדים מתאימים (מי לא עשתה רגליים מי?! טיפשה שכמותך, לי!), יצאנו למונית ספיישל שלנו לשדות ים.
היינו אביב, אופק, נועה ואני. התיישבנו לנו על החוף, אופק הביא גיטרה ומפוחית והיה מגניב. ואז עדן הודיע שהוא כבר במקום ותוך כמה דקות גם הוא הצטרף.
וואו... מאז... הרבה זמן... הרבה זמן עבר מאז שראיתי אותו לאחרונה... אני מתגעגעת אליו כל כך... אוהבת אותו כל כך...
אבל אני שמחה. כן, אמנם יש בי חלק קטן שעצוב לו, אבל החלק הגדול ששמח לו מכפר על זה. אז נכון שלפעמים אני קצת עצובה ובוהה מעט באוויר. אני חושבת. ואולי המחשבות האלה לא עושות לי הכי הרבה טוב, אבל אני צריכה אותן, כי זה כל מה שנשאר לי ממנו כעת.
אבל אני בסדר. אני באמת בסדר, אני אפילו שמחה, אפשר לומר. וטוב לי, כי אני יודעת שאם זה לא יסתדר, יש עוד הרבה דברים אחרים שכן יסתדרו.
היום הייתי בים וחוץ מהעובדה שהיה לי נורא קר כשיצאנו מהמים ושמשהו צרב לי את הרגל (אני טוענת שזו הייתה מדוזה, עדן אומר שאין מדוזות בעונה הזאת ושזה כנראה היה צמח ארסי, נו, כמו סרפד כזה...), חוץ משני הדברים האלה היה לי ממש ממש כיף.
ועכשיו אני צריכה לעלות לישון - מחר יש לי בגרות באנגלית.
אני חושבת ש...
בעצם אני לא חושבת.
אני מרגישה שמחר אני אקום עם חיוך - נגמר החודש רפת ואני יכולה לישון שוב בחדר שלי.
אני שוקלת שוב לפתוח את המיטה - עשה לי טוב כשהיא הייתה פתוחה וכשהיו עליה מלא בובות. החדר נראה לי ריקני ככה.
עכשיו השיקולים העיקריים הם או חדר עם מקום לכיסא מול המחשב שאני אוכל לכתוב כמו בת אדם נורמאלית את הספר שלי, או חדר צפוף עם מיטה גדולה והרבה בובות פרווה. למיטה גדולה אין ממש שימוש, אבל מצד שני אני גם לא כל כך עבדתי על הספר לאחרונה - יותר מדי לחץ מצד הגורם החינוכי (ביה"ס).
על כל פנים, קיבלתי צ'ק שמנמן על סך 1000 ש"ח שאיתו אוכל לעשות כרצוני. בינתיים המותק הולך לבנק (הגיע הזמן שאני אפתח חשבון), ושם הוא יחכה עד שהספר יהיה גמור, ויצבור קצת ריבית בינתיים (אני יודעת שריבית מ-1000 ש"ח זה לא המון, אבל מה אכפת לי, העיקר שזה תופס ריבית!).
אחח... נראה כאילו יש אפשרות שהדברים יתחילו להסתדר במקום סוף כל סוף (טפו טפו טפו, בלי לפתוח פה לשטן...).
אני חושבת שאזוז עכשיו - אני רוצה לסיים לראות איש המאתיים לפני השינה - שכנראה תגיע בקרוב אחרי שבועיים שלמים של אין-שינה...
אז לילה טוב לכולכם, אני אוהבת אתכם (ובמיוחד את עדן).
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou