אני עומדת מול הראי, מביטה בעצמי, עומדת להיכנס למקלחת. כבר הורדתי את החולצה. מתעסקת עם התופסן של החזייה, מביטה בעצמי. יש לי עיניים יפות. מה אני יכולה לעשות? הן יפות! נראות כמו שני שקדים, טיפה מלוכסנות, לא יותר מדי. לא מספיק בשביל להראות כמו יפנית, אבל טוב מספיק. חומות, כמעט שחורות, עם ריסים ארוכים (טוב, לזה המסקרה דואגת, לא אני, אבל מה אכפת לי?!).
הלכה החזייה. עומדת מול הראי, מביטה בעצמי. אז ריבועים שם בבטן? אז איך זה שכשאני יושבת יש לי צמיגים? ואיך זה שכואב לי הצד כי אני לא בכושר? לא יודעת... אבל אני רואה ריבועים. אולי אני רואה מה שאני רוצה לראות :). ממשיכה להביט. צלעות בולטות. אבל אני כן אוכלת! ממשיכה להביט... בטן כמעט שטוחה, רק עוד קצת להתמיד בדיאטה...
המכנסיים שלי מצרים לי את הרגליים, הירכיים שלי הרבה יותר שמנות ממה שהן נראות עם ג'ינס... אז לקטלוג של בגדים תחתוניים אני כבר לא אדגמן... נו מילא, לא נורא :).
ממשיכה להביט. צוואר ארוך יחסית, ודק. מתחיל דק ומתעבה לאט לאט. מציירים כאלה הרבה באנימה. מעירה לעצמי שעדן אהב את הצוואר שלי. מנערת את הראש וממשיכה להביט. עצם בריח בולטת - זה יפה. זה באמת יפה.
ממשיכה להביט. מבנה פנים לא מיוחד מאוד - סתם מבנה פנים רגיל. אף סולד מעט - נראה קצת כמו זרבובית של חזרזיר, אבל לא נורא. הוא נחמד. פה קטן, לא מדי, לא גדול מדי. מביטה בעצמי עוד קצת. ידיים - אין שרירים. אין מה לעשות, אני לא מרימה משקולות או משהו, אז למה אני מצפה? זרוע שמנמנה במקצת, אבל מפרק יד דק יחסית, אני יכולה להקיף אותו עם אגודל וזרת... כפות ידיים קצת ארוכות. מביטה עוד על היד, עוד על היד, ועוד קצת על היד...
ממשיכה הלאה. אגן רחב - נותן לי צורה של גיטרה. עצמות אגן בולטות, אבל אני כן אוכלת! ירכיים שמנמנות. לא אוהבת אותן, אבל צריכה להתמודד עם עצם קיומן. את השוקיים אני דווקא כן אוהבת, הם עגלגלים כאלה, בדיוק איפה שצריך. כפות רגליים גדולות מדי (לא אומרת איזו מידה! ^^), ברכיים לא משהו, יותר מדי סימנים כחולים, וגם על הרגליים באופן כללי...
חוזרת להביט בפנים. יש טיפה נמשים, פצעון או שניים (או שלושה...), אבל אין מה לעשות בקשר אליהם, רק לחכות שיעברו. למזלי זה לא מציק לי כל כך... אוזניים חמודות כאלה, רגילות אבל נחמדות. לא גדולות כמו של אחי, תודה לאל :). שיער... שיער חום כהה (הלוואי והיה שחור, אבל אמא לא מרשה לצבוע ^^). הוא מתולתל, ופרוע. למה הוא לא יכול להסתדר אף פעם? גם לאליזבת, הגיבורה בספר שלי היה שיער שלא הסתדר כשהיא הייתה בת 16. משווה אותי לאליזבת - אליזבת היא בעצם אני. אני - והרבה יותר ממני. היא יפה כמו שאני תמיד הייתי רוצה להיות, תוך שמירה על המאפיינים הבסיסיים שלי - שיער מתולתל, עיניים שחורות ומבנה גוף דומה. אבל היא יפה הרבה יותר ממני. היא יפה כמו שאני לעולם לא אהיה. ככה זה, כשהיא גיבורה של ספר :). חושבת על ג'ורג' - הגיבור בספר. אליזבת אוהבת אותו, בדיוק כמו שאני אוהבת את עדן. וג'ורג' גם הוא עזב אותה כשהייתה בת 16 וקצת. זה מצחיק, איך שכתבתי את העלילה העיקרית הרבה לפני שחשבתי שעדן יסכים אי פעם להיות איתי, ולו רק לשבעה חודשים. הסיפור הזה נכתב כבר בכיתה ז', והפך לספר ממש בכיתה ט'. אבל כבר בכיתה ז ג'ורג' עזב את אליזבת בתמורה לחיי אבירות מלאי הרפתקאות מחוץ לכפר הקטן, כוכב השחר. יכול להיות שניבאתי משהו? אני לא יודעת. אבל אני יודעת שהעלילה ממשיכה בפגישה מחודשת שלהם, ובפריחה של אהבתם. יכול להיות שגם זו נבואה? אינני יודעת.
ממשיכה להביט בעצמי, נסחפת לתוך העיניים החומות הללו שלי. האישונים מתרחבים, עכשיו העיניים באמת נראות שחורות. הריסים מעפעפים. דמעות יורדות. לא כי עצוב, לא כי כואב, סתם ממאמץ להביט לעצמי בנשמה. זה קשה. אני רואה את כל האמת כשאני מביטה לעצמי בעיניים, ולפעמים אני לא רוצה לראותה. אבל אני צריכה לעשות את זה. ממשיכה להביט בעיניים. זרזיפים של דמעות מחליקים, ושוב, לא כי רע או כואב, סתם ממאמץ להחזיק מעמד מול עצמי. מחייכת. מחבקת את עצמי. אני אוהבת את עצמי, אין מה לעשות. אני זה אני ואני צריכה להסתדר עם עצמי. מחבקת את עצמי ובוכה. מישהו יכול לחבק אותי חזק יותר? מישהו? נכון, הייתי רוצה שעדן יחבק אותי, אבל כרגע כל אחד יספיק. אני פשוט צריכה חיבוק אחד ארוך מאוד וחזק מאוד. בעיקר ארוך מאוד וחזק מאוד. ולא משנה ממי. אפילו ממישהו שממש שונא אותי (למרות שאני לא בטוחה שקיים כזה), אפילו ממישהו שלא מכיר אותי בכלל. אני רוצה חיבוק. אני צריכה חיבוק. באמת באמת. ולא אחד ווירטואלי. ואני לא אחשוב שמנסים להתחיל איתי אם יחבקו אותי (אני לא עד כדי כך גאוותנית), ואני לא אחשוב שזה אומר כלום. אני רק רוצה חיבוק. חיבוק חזק וחם ואוהב, אבל בעיקר חזק וארוך.
מורידה גם את המכנסיים והשאר, ונכנסת להתקלח.
ציור שציירתי אחרי המקלחת, לקח לי 10 דקות לצייר אותו, אבל הוא יצא טוב למרות שלא השקעתי בגרוש. התחלתי מהיד השמאלית :)
אני. פשוט אני :).
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: חיבוק. כי אני כל כך רוצה אחד...
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou