אם אני יודעת לעשות חישוב נכון, עוד 12 ימים יהיה לי יום הולדת. אם לא, אז לא נורא :).
מגישים אותי על 82 במתמטיקה. זה לא מאוד נורא, יחסית לתלמידת 5 יח"ל, נכון? הייתי רוצה שזה ינטה יותר לכיוון ה-90, אבל מצד שני אני הרי יודעת מה קורה איתי, ידעתי שלא הלך לי הכי טוב במבחן המגן, והייתי מוכנה לקבל ציון כזה, אז אי אפשר לומר שאני מאוכזבת קשות ושתליתי תקוות שווא במשהו שלא הייתי צריכה לצפות לו בכלל :). העיקר שלא נכשלתי - זה הכי חשוב.
אז 82 בתור ציון מגן, וביום חמישי יש לי בגרות. אני כבר מתה לעבור את זה, לסיים עם זה ודי כבר... אבל יש עוד זמן, מה לעשות...
בכל מקרה, סבתא שלי התחילה לקרוא את הספר שלי, והדפסתי לה כבר את ההקדמה וארבעה פרקים. בינתיים היא דיי מתלהבת מכל העניין, אני מקווה שזה ימשיך ככה, אחרת זה סתם יהיה עוד ספר משעמם. מצחיק שאף אחד עוד לא קרא שום דבר חוץ מההקדמה של זה, וזה היה רק מטיאס. אני לא מאמינה ששמרתי את זה בפנים כל כך הרבה... אני צריכה לסיים עם זה כבר... אני קרובה, אבל אני לא מגיעה עדיין. יש הרבה לכתוב והזמן מועט ביחס לכל מה שיש לי לעשות. אני יודעת שזה נשמע אבסורדי, מאחר וזה נראה כאילו יש לי הרבה זמן לכתוב כאן, אבל זה באמת לא!
מסתבר שתאריך ההתייצבות שלי לצו הראשון הוא: אה... לא משהו. ב-19 ביוני ככל הנראה מחלקים לנו תעודות - השד יודע למה הם הקדימו את זה! אז אני אאלץ לדחות את זה, ואת היציאה לחיפה עם מטיאס בעקבות זאת. האמת, אני לא בטוחה שזה כזה נורא, מאחר ואם לומר את האמת, הייתי מעדיפה כמה שפחות לעשות זאת על חשבון לימודים.
אוף... אני כבר מתה להשאיר את הבגרות במתמטיקה מאחור. ואם כבר, אז גם את זו בכימיה... אבל יום חמישי עוד רחוק, ויום שלישי זה בכלל שבוע מהיום. באסה :/. זה מלחיץ אותי כל כך!
עדן וגל באו היום חמושים במדבקות סמיילי, כובעי גמדונים איריים, צמידים ולוגו בצהוב ואדום. הם באמת נכנסו קשה לקטע של תעמולת בחירות... עכשיו אני גאה לענוד צמיד תמיכה ב"עדן וגל, שיובילו למחר משוכלל". דווקא נחמד, הצמיד. הוא כזה אדום וצהוב. גל ענד לי אותו בשיעור מתמטיקה. עדן איחר, כמו תמיד :), אבל הוא הגיע עם כובע גמדון אירי ירקרק ונחמד, שפשוט התחשק לי לשאול אותו איפה כד הזהב שלו - אבל אף אחד לא היה מבין, אז נמנעתי ^^.
למדתי היום מתמטיקה מאחת עשרה ורבע ועד אחת וחצי, וזה לא היה כזה נורא!
מסתבר שיש לי 99 במתכונת בהיסטוריה. אני שמחה שהציון גבוה, אבל מעצבן אותי שהיא לא יכלה "לעגל זוויות" :). כלומר, על מה אפשר להוריד נקודה?! ניר, אני בהחלט מבינה אותך כרגע :).
אין לי מושג מתי מתחילה הבגרות שלי, אבל מחר שוב יש לנו שיעור עם בלושק'ה, אז אני אבדוק כבר מחר.
הייתי רוצה מאוד לדעת מה אני. נדמה לי בזמן האחרון שאני לא ממש יודעת. כלומר, אני יודעת טוב מאוד מי אני, אבל הייתי רוצה לדעת מה אני אומרת כלפי אנשים אחרים.
זה נראה כאילו אני מנסה יותר מדי, לדעתי.
פעם, כשהייתי אדישה, אנשים כעסו עלי כי הייתי אדישה ולא שאלתי אנשים לשלומם. כעסו עלי כי לכאורה לא התעניינתי במצבם, והייתי שקועה בעצמי יותר מדי. אני בזמנו עניתי שזה כי אני לא אחת שתלחץ על אנשים לספר לה מה שהם לא רוצים לומר. אני מניחה שזה היה נכון במקום כלשהו, ואולי לא... אולי באמת הייתי מקובעת בתוך עצמי?
אז החלטתי להשתנות, והתחלתי יותר להתעניין במה שקורה לאנשים בחיים שלהם. אבל נראה משום מה כאילו גם זה לא בסדר. כלומר, עכשיו כשאני מתעניינת דוחים אותי כי אני נודניקית.
אז איפה האיזון בין אפתיות לניג'וס?! אוף... אני צריכה להיסגר על עצמי, אני נורא מבולבלת...
איך אפשר להיות גם שקטה וגם אכפתית בצורה שלא תפגע באף אחד? לעזאזל, אם רק היו לי כישורים חברתיים שלא שואפים לאפס, אולי הייתי יודעת מה הבעיה של אנשים!
אבל אין לי. אני מניחה שאני סתם יצור שאין לו הרבה תכלית בחיים, לא? כלומר, לדאוג לאנשים אני לא יכולה, כי או שאני לא מספיק דואגת, או שאני מנדנדת עד שיוצאת הנשמה... ומלבד התפקיד הזה, איזה עוד תפקיד כבר יכול להיות לי?
להיות יצור נחמד, ולא נורא מכוער, שיכול לחייך? אתם יודעים מה, תשכחו מה"לא נורא מכוער" ופשוט תשאירו את זה ככה:
אני יצור נחמד שיכול לחייך. האם זו התכלית שלי? ואם כן, אז עד מתי אני אשאר יצור שיכול לחייך? עד מתי אני אשאר יצור נחמד? אני מפחדת שהדברים האלה ייעלמו לי כמו הרבה דברים אחרים בחיים שלי, כי רק לא מזמן מצאתי אותם שוב, ואני לא יודעת עוד איך לשמור עליהם ממש...
אוף, למה אני נותנת חשיבות לדברים קטנים כל כך? אולי כי הם חשובים לי...
אנשים, תבינו, אתם חשובים לי וכשאני פוגעת בכם, אני פוגעת בי. ואפילו אם זה נשמע אנוכי במקצת, וכאילו זה מגיע מהמקום הלא נכון, אני יצור די פרמיטיבי שדואג לטובתו - אני לא רוצה לפגוע בעצמי ולכן אני גם לא רוצה לפגוע בכם!!!
אז או שתגידו לי מראש שאתם לא רוצים שאני אתערב, ותקבלו אותי, לא משנה כמה אדישה אני אהיה.
או שתגידו לי מראש שאתם רוצים שאני אתעניין, ותקבלו אותי, לא משנה כמה נודניקית אני אהיה.
כי אני לא יכולה להיות שניהם ביחד, מאיפה אני אמורה לדעת מתי החלק האדיש צריך לפעול, ומתי הוא צריך לפנות מקום לנודניקית?!
אבל אל תתלוננו על זה שאני שניהם! בחייכם, אתם לא יכולים לקחת ממני את שני העולמות - אז באמת אני לא אהיה שום דבר!
אני מבולבלת. מהעולם, אבל בעיקר מעצמי.
לפחות מגישים אותי על 82 במתמטיקה :).
ואני לא רוצה לפתוח פה לשטן (כן כן, כבר ראינו שאין לו דיפלומה של רופא שיניים, אפילו לא של שיננית, סבבה!), וטפו טפו טפו, ואני מכה בעץ שלוש פעמים עכשיו (עם הראש עדיף ^^), אבל נראה לי שהלך לי טוב במגן בכימיה (בבקשה שהאמירה הזו לא תפקשש לי הכל!!!), אז אני מרוצה למדי.
חבל שדברים כאלה גשמיים גורמים לי להרגשת סיפוק עצמי. אבל מצד שני, הדברים הפחות מוחשיים נגמרו קצת בזמן האחרון...
נו מילא, בטוח שיהיה טוב, לא?
נו באמת, בטוח שיהיה!
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: בלבול - כי זה מה שאני חשה כרגע.
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou