האהבה/לי תירם
האהבה היא כמו מי הים - זורמת ואינסופית.
דומה היא לרוח - משאירה אחריה עדויות אילמות.
כמו האדמה - מצמיחה האהבה מתוכה דברים נפלאים.
כאוויר היא - בלתי נראית אך חיונית לחיים כמו צורך קיומי עז.
וכמו האש - בוערת היא בעמקי הנשמה בתשוקה שאיננה נגמרת.
נראה אתכם אומרים שאלו לא דברים של נערה מאוהבת...
הכל פה מגיע מהנסיון...
אני אוהבת אותו כל כך...
כל כך...
אילו יכולתי לפרוש את ידי מסביב לכל היקום, או אז הייתם יודעים עד כמה אהבתי גדולה. גדולה היא יותר משניתן לדמיין, יותר משאוכל אף אני להעריך. בכל פעם שנדמה לי שאני יודעת, מתגלה לי עד כמה אינסופית היא - עד כמה מרחיקת לכת היא.
מה לא הייתי נותנת על מנת לחוש את מתיקותה שוב, כאשר היא חוזרת - מוכפלת פי שניים, פי שלושה, פי אינסוף! - חוזרת אלי כמו בומרנג, פוגעת וסוחפת אותי עמה למחוזות שהאדם בעל הדמיון הכי פורה איננו מסוגל לשוות לעצמו עד כמה נהדר זה לשהות בהם.
הייתי מסוגלת לעוף בשמיים לו ידעתי... לו ידעתי שהאהבה הזו תוחזר אלי שוב. לעוף בשמיים של עצם הוויתי, מאושרת מחיי באופן שהוא לא בר תיאור כרגע, כאשר כל שיש לי הוא זכרונות ממה שהופסק.
האהבה היא דבר יפייפה. היא טהורה וזכה, אחד הדברים היחידים שהרוע לא הספיק עוד להשחיתו. ואין זה משנה מה תאמרו על כך שהיא איננה כזו, אוכל לומר לכם בוודאות כי אם ראיתם אהבה שהרוע כן נגע בה - אזי לא אהבה ראיתם, אלא חיקוי של דבר נפלא זה!
האהבה פשוטה היא ונהדרת. אולי היא אינה זוהרת ביופיה, אך היא יפיפייה דווקא על שום פשטותה. הגבר החמוץ ביותר ימתיק הופעתו כשייתאהב, והאישה המכוערת עלי אדמות תהפוך ליפה בעולם כשתיגע בה האהבה. אין דבר שהאהבה תפרוש עליו הווייתה - ולא יהפוך טוב יותר. ואם היה דבר כזה, הרי שלא האהבה נגעה בו.
ולכן, לכן קשה כל כך למצוא אותה, משום שדבר שנראה כמוה הוא בעצם לא, ופעמים אדם חושב שמצא אותה - הוא מרגיש את כל הרגשות הנכונים, הביטחון, העוצמה, הידיעה שזו האהבה - אך בעצם אין זו אהבה.
ואולי, רק אולי, עלינו להרפות. לא לחפשה יותר מדי, והיא תבוא אלינו בשמחה. כל שעלינו לעשות הוא לפתוח את ידינו בברכה, לפרוש אותן לצדדים בחיוך רחב. לומר כמה מילים טובות, והיא תגיע. היא תבוא. היא תמיד באה כשבמקום לרדוף אחריה, מחכים שתבוא בעצמה.
היא תבוא.
היא תמיד באה.
רק צריך לזכור לחייך ולקרון מבפנים. כי כאשר קורנים מבפנים, מבינים שהאהבה בעצם לא מגיעה מן החוץ, אלא מן הפנים.
זה אולי נשמע לכם כמו גיבוב אחד גדול של שטויות.
אבל אני מאמינה בזה.
וזו זכותי המלאה.
ואם זה מה שגורם לי לחייך, להרים את הראש, לצחוק, לקרון מבפנים ולפרוש את ידי בציפייה לאהבה - הרי שאני צריכה להאמין בזה.
כי זה מה שצריך להיות.
זה הדבר הנכון.
האהבה היא הדבר הנכון.
אני אוהבת.
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou