לא עשיתי פוסט של ten days אבל מילא...
היום גיליתי שהמורה שלי לכימיה מגישה אותי על 90, ואני כל כך מאושרת מזה!!! כלומר, הציונים שלי במבחנים אף פעם לא היו ממש גבוהים בכימיה - המגן שקיבלתי חזרה היום היה 75, אתם מבינים? אז איך היא הגיעה מזה ל-90, באמת שאין לי מושג. אבל היי, המוטו שלי בחיים זה - אם נותנים לי משהו טוב, לא לשאול על מה ולמה - פשוט לקבל אותו בחיוך ^^.
הו... אתמול היה נחמד, ועצוב...
עשיתי את הבגרות במתמטיקה, ונראה לי שדי פישלתי. נו מילא, נראה איך יהיו הציונים ואם שווה לגשת למועד ב' ביולי. סטס ועדן כמובן הצליחו בהכל, איך לא...
ואז הלכתי עם שיר לשוק שיש אצלנו כל יום חמישי (שוק רמלה לוד בפרדס חננה). יש איזה משפט שכל מוכר בשוק אומר בשלב זה או אחר של חייו, שנחקק במוחי:
"בואי גיברת, בואי! אל תגידי ראיתי ולא קניתי, וואי וואי וואי איזה אהבלה הייתי!" - זה המשפט הגאוני ביותר ששמעתי מעודי בכל הקטע של לגרום לאנשים לקנות דברים! זה פשוט קורע אותי מצחוק בכל פעם מחדש :).
אז הייתי שם עם שיר, וקנינו לה חולצות בסכך כולל של 25 ש"ח. איזה גופייה חמודה היא קנתה עם מיקי מאוס :).
ואני קניתי את החולצה הכי יפה שלי עד עכשיו (נראה איך יהיה בשבוע הבא ^^). זו חולצה כזו מתוקה של קובו ממלך האריות 2. אני כל כך אוהבת אותה, ותמיד רציתי חולצה כזו ולא הייתה לי ועכשיו יש לי. עזבו את העובדה שהיא עלתה 30 ש"ח - שזה הרבה בשוק. אני פשוט שמחה שיש לי אחת כזאת מיוחדת :).
פגשנו את נועה בשוק אחרי כמה זמן, כששיר כבר התעייפה, ואז הלכנו אלי הביתה והתארגנו לערב. בשמונה בערך יצאנו לריסה - המורה של 5 יח"ל אנגלית, ויחד עם סימה - המורה השנייה של 5 יח"ל אנגלית, המורה שלי - עשינו מסיבת פרידה מהן. סימה הולכת לפתוח בית ספר ערב לבגרויות, וריסה יוצאת לשנת שבתון אחרי 35 שנים שלא הייתה לה מנוחה. אז מאחדים את שתי הכיתות של 5 יח"ל, ונותנים אותנו בחבילה מהודרת וארוזה יחד עם שוקולד בצד לרון, שהוא גם מורה לאנגלית, ו"במקרה" גם המורה שלי לתרגום. אז ככה שהכל נשאר במשפחה :).
היה לי כל כך עצוב שאנחנו נפרדים מהן... אם לומר את האמת, הייתי באה בימי שני לביה"ס רק כדי להגיע לשעות השישית, השביעית והשמינית של אנגלית. אחרת, לא הייתי מצליחה לעמוד בזה. כנ"ל עם יום שלישי בשעה ראשונה, וכנ"ל עם יום חמישי בשעה חמישית... כל כך אהבתי את שיעורי אנגלית איתן... אני זוכרת שלמדנו את ה-wave, ואיך שסימה תמיד גרמה לנו לחשוב בעצמנו... אני לא יכולה שלא לחשוב על כך שהיא דיי חידדה לנו את המחשבה... ועכשיו להתחיל שנה חדשה בלעדיהן... אם מישהו שעוזב יחסר לי בביה"ס הזה - הרי שאלו הן...
חבל...
וזה היה החלק העצוב...
אבל לא נורא, רון גם יהיה בסדר - יהיה לי עם מי להתווכח. הוא אוהב להתווכח. במיוחד איתי :).
וזהו...
חשבתי לעשות מין סיכומון של השנה האחרונה:
למדתי שאנשים אוהבים אותי.
למדתי שאנשים אוהבים אותי גם אם הם לא מראים את זה.
למדתי שיש אנשים שמעריצים אותי - למרות שאני לא בעד, זה לא בריא לדעתי.
למדתי שאני אוהבת הרבה אנשים וטוב לי להיות איתם.
למדתי שאני מאוהבת.
למדתי שהחיים יכולים להיות קשים מאוד לפעמים.
למדתי שגם אם קשה, אסור להתיישב באמצע הדרך ולהגיד: "לא רוצה."
למדתי שאחרי שקמים הרבה יותר קל להמשיך.
למדתי שחיוך מגיע גם אם אומרים לו חזק חזק שהוא לא מתאים.
למדתי שלא משנה כמה אומרים לחיוך שהוא לא מתאים - זה אף פעם לא נכון :).
למדתי שלאהוב זה טוב בדיוק כמו להיות נאהב.
למדתי שלאהוב ולשמוח על כך גורם לאנשים להימשך אלייך כמו מגנט. חיוך אף פעם לא יכול להרחיק אנשים יותר מדי.
וזהו, אני מניחה :).
למדתי עוד הרבה דברים (כימיה, מתמטיקה, אנגלית, היסטוריה, ספרות, תנ"ך, ביולוגיה, ספורט ושות'), אבל זה לפעם אחרת :).
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: אהבה. כי מה היינו עושים בלעדיה בעולם הזה?!
אדיוס מוצ'אצ'וס :).
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou