חלמתי חלום. בחלום אני ילדה קטנה. רק נולדתי. את החלק הזה מהחלום אני לא יודעת ממש טוב, לא זוכרת כנראה... אני גדלה וגדלה, משתתפת במלא הצגות בגנון, בגן ואז בביה"ס. כשאני בת 9 בערך אני עוברת דירה למקום חדש שאני לא מכירה, ומשאירה את החבר הכי טוב שלי מאחור. אבל לא שוכחת אותו. אנחנו שומרים על קשר, ונפגשים לפעמים, ובסוף הוא גם עובר למקום אחר.
הרבה אנשים לא ממש אוהבים אותי במקום החדש כי אני חדשה ולא מקובלת בחברה. קורה, לא? אז מצמיתים אותי לאחת הילדות שגם לא היו הכי מקובלות. מדהים כמה שאנשים יכולים להיות רעים לפעמים - לשפוט אנשים אחרים רק לפי המראה החיצוני שלהם. בחלום הילדה הזו נהיית לחברה הכי טובה שלי. יש לי עוד חברות, אבל הן רק מעמידות פנים שהן גם חברות שלה ובסך הכל יש לנו רק אחת את השנייה. ואנחנו אוהבות להיות אחת עם השנייה. כי שתינו לא נראות משהו, כי שתינו חכמות, כי שתינו דומות מאוד.
ואז נגמר היסודי - ומתחלפת סצנה בחלום. בחלק הזה אני כבר לא "נותנת לטבע לעשות את שלו", ואני מתחילה לקחת אחריות על הגוף שלי. אני מורידה 10 קילו מעצמי תוך משהו כמו חצי שנה. חלום נחמד, לא? ;)
אני והחברה הזו מתרחקות אחת מהשנייה בעוד אני מתקרבת למישהי אחרת. היא הופכת להיות החברה הכי טובה שלי עכשיו. אנחנו ביחד כל הזמן. זו תקופה נחמדה - אבל גם אותה אני לא זוכרת כל כך טוב מהחלום הזה. עוברות ארבע שנים מאז, אני מפתחת מערכות יחסים עם עוד אנשים חוץ מהחברים מכיתה ז', ולאט לאט גם נפרדת מחברים ישנים שעוברים בי"ס. אני מפסיקה להופיע במופעים של ביה"ס, כי אני מפתחת פחד במה לא מובן מהקהל, ובכלל כל הביטחון העצמי שלי יורד לחלוטין.
חוץ מזה, אני מתאהבת במישהו שעד אז אני לא ממש מדברת איתו הרבה, אבל חושבת עליו מרחוק. כששאר החברים שלי עוזבים, אני מתחילה להתקרב אליו ולאנשים שבסביבתו יותר, פשוט כי אין לי הרבה עם מי להסתובב.
תוך שנה הכל מתהפך. אני והוא חברים, יש לי שתי חברות הכי טובות חדשות, והמון המון חברים שכולם אנשים טובים שאני רואה לעיתים קרובות למדי. אבל הנה, עוברת עוד שנה. אני והוא נפרדים. אני ממשיכה לאהוב אותו, אבל הוא לא כל כך מתייחס לזה. החברות הטובות עדיין נשארות טובות. הלימודים נשארים לימודים, אלא שהשנה נגמרת. אני נמצאת יום לפני המגן שלי בביולוגיה, כותבת במחשב את סיפור החיים שלי כמו חלום, ומתפללת שאולי אני אדע את הסוף שלו כבר.
"החיים הם חלום - שאין בו צל.
החיים הם חלום - של כאב ויגון.
חלום שממנו אנו מתפללים להתעורר.
חלום שממנו אנו מתעוררים והולכים.
מי יישן - כשהשחר מחכה?
מי יישן - כשנושבת רוח מתוקה?
החלום חייב להסתיים - עם בוא יום חדש.
החלום הזה, ממנו נתעורר ונלך."
שיר קינה למתים של העם האייאלי. נכתב על ידי רוברט ג'ורדן (ג'יימס אוליבר רינגרי), בכרך מספר שלוש-עשרה של מחזור כישור הזמן.
מתי אתעורר מהחלום שלי? מתי לחלום יהיה סוף? ואיזה מין סוף יהיה לו? ומה יחכה לי אחרי החלום? שאלות, שאלות, רק שאלות יש לי...
אתעורר כשאתעורר ולא לפני כן.
אתעורר כשירצה הבורא לקחת אותי בחזרה לארמונו.
אתעורר כשיבוא השחר.
אתעורר כשיכה הגל הגדול בחוף.
אתעורר כשתבוא השמש בפעם האחרונה.
ולאחר מכן - כבר לא יהיה אור בעולם.
רק חשכה.
חשכה מבורכת...
הפעם זו הייתי אני שכתבה את זה הרגע :).
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou