The Silent Gallop
Life is a race, and I cannot keep the pace, so silently I gallop, revealing my trace |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2005
תשובות לשאלון השבועי
האם אי פעם ניהלת שיחת נפש עם חפצים דוממים?
כן, דיברתי מלא פעמים עם מוריס ועם שלג. הם היחידים שבאמת מקשיבים למה שיש לי לומר על עדן מבלי לתת לי את הבולשיט של "תשכחי ממנו כבר", הם רק מחייכים אלי את החיוכים הדוביים שלהם... גם אדי זוכר ימים שהיו, כשרבנו אם הוא כלב או חתול... אחח... היו ימים :).
חוץ מזה אני מדברת עם הכלבים שלי הרבה (זה לא חפץ דומם, אבל עדיין). אבל אני לא מדברת איתם כאילו הם תינוקות או משהו, אני מתכוונת לשיחות רציניות - בעיקר על כמה שהחיים שלהם יותר קלים משלי :).
האם היה לך אי פעם בגד אהוב, שהיה פסיכודלי במיוחד?
היו לי מלא מלא שרוואלים פעם, אבל אני לא יכולה להגיד עליהם שהם היו אהובים במיוחד... נפטרתי מכולם בסופו של דבר. אבל אהבתי ללבוש את זה עם הצהוב, הסגול, הירוק, הכתום והשאר, שהיו לו גם חרוזים על השוונצים שלמטה... הוא היה חמוד, עד שהוא נהיה קצר עלי מדי.
האם אי פעם יצאת מהבית ללא תחתונים או חזיה - כי פשוט לא שמת לב?
מעולם לא. אבל אני זוכרת שפעם אחת בן דוד שלי ואני שיחקנו תופסת, והוא תפס אותי ואז הוא שאל אותי:
"תגידי לי, את לובשת חזייה?" (היינו אז בני כמה, 12?)
עניתי לו:
"לא." במהירות, סוג הטון שאתה אומר משהו אחד, אבל מתכוון למשהו אחר לגמרי... אבל למזלי הוא לא הבין וחשב שלא זה לא :).
מה הדבר הכי נועז, שאי פעם עשית?
אמרתי לעדן שאני אוהבת אותו בכיתה י'. נועז נועז, אבל היה טוב אחרי זה. ואז נהיה רע, אבל אולי יהיה לי עוד טוב שוב, החיים עוד ארוכים (אם רק נחזיק מעמד, גם על זה יש עוד על מה לדבר...)
האם את סובלת מהפרעות נפשיות כלשהן? אלו?
מאניה דיפרסיה. אני לא יודעת את זה בוודאות (כלומר, לא הלכתי וביררתי), אבל אני שמה לב לזה שיש לי תקופות דיכאון ותקופות שמחות שבאות בקיצוניות אחת אחרי השנייה. אז איזושהי דרגה של מאניה דיפרסיה בטוח שיש לי.
האם הודבקו עלייך סטיגמות, בשלב כלשהו בחייך? אלו?
כל כך הרבה...
שאני שמנה (ואז רזיתי 12 קילו).
שאני מכוערת (ואז כולנו גדלנו קצת ואנשים למדו לקבל אותי כמו שאני).
שאני חנונית (אבל שוב, למדו לקבל את זה).
שאני ביישנית (נו, אין לי מה לומר להגנתי כאן).
שאני לא מעריכה את עצמי מספיק (אני יודעת, אז מה?!).
ועוד ועוד ועוד... אבל בעיקר ה"שמנה" היה מה שהפריע לי, אז שיניתי את זה.
האם אי פעם היית בטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי?
לא ככל שידוע לי. אבל יש לי חברות וחברים ממש טובים שמוכנים לשמוע אותי לא פחות מכל פסיכיאטר אחר בעולם. אולי אני לא ממש מתה על מה שהם אומרים בתגובה, אבל היי - זו המציאות, צריך ללמור להביט לה בעיניים ולומר: "תצטייני, אני אעשה מה בראש שלי!"
:)
מה דעתך? האם פרוזק באמת עוזר? האם תרופות יכולות לעזור לטפל בהפרעות נפשיות?
עדיין אין לי מושג מה זה פרוזק. אני רק יודעת שפעם קראתי בדיחה שעירבה את זה וכדורי וויאגרה. משהו על זה שמישהו החליף ביניהם... אז מה התפקיד של הכדורים האלה, בשם הכוחות?!
תרופות עוזרות לטפל בהפרעות נפשיות, כן. אבל צריך לקחת אותן רק לפי מרשם רופא, רק אם זה מפריע לתפקוד בחיי היומיום, ורק אם המצב באמת באמת גרוע... סתם ככה זה ממש מטומטם לעשות את זה, כי זה בדיוק כמו סמים, וההתמכרות לזה עשוייה להיות אפילו גרועה יותר מסמים...
אני מושפעת נורא מרקוויאם לחלום... נורא...
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou