אני לא אוהבת שלוחצים אותי.
לא.
נקודה.
סוף.
לא אוהבת את זה בכלל.
לא אוהבת שמנסים לתמרן אותי לומר משהו באמתלה שזה לא ככה.
לא אוהבת את זה בכלל.
לא רוצה שידחפו אותי למשהו כמו בקר לשחיטה.
לא רוצה את זה!
~משרבבת שפתיים בעצבנות~ די כבר. ~מפסיקה לשרבב שפתיים בעצבנות~
ואז מה אם יש לי שפתיים מדהימות, אני אשרבב אותן בעצבנות מתי שבא לי ~שוב משרבבת שפתיים בעצבנות~
בדרך כלל אני לא כותבת עם העוויות, אבל נמאס לי.
אני לא אוהבת שמנסים להבין בכוח מה קורה לי בראש.
אם אני כל כך יפה ומסתורית, אולי כדאי שאני אשאר ככה. אם המסתוריות שלי זה מה שמקסים אותך, אולי כדאי שתתן לה להימשך, או שהקסם יתפוגג. אני מסתורית, קלטתי. אני מסובכת, הבנתי. זה שאתה אוהב את זה זה דבר אחד. זה שאתה מנסה לשנות אותי זה משהו אחר לגמרי.
ואני לא אוהבת את זה בכלל.
אני כאן כי אני כאן. כי נחמד לי לדבר עם מישהו שאוהב להתווכח ושאפשר לאיים עליו עם מחזיק מפתחות. אף פעם לא הצלחתי לאיים על מישהו מעולם, זה לא עבד - אף אחד לא קנה את זה. אז זה שאני מצליחה לאיים עליך עם מחזיק מפתחות זה הישג בשבילי. אני כאן כי אתה נחמד אלי, וכי נוח לי להיות כאן. וזהו. זה כל מה שיש בזה. אני לא רוצה יותר מזה ולא מסוגלת ליותר מזה כרגע.
וזה שתמשיך לומר לי כמה שאני יפה וכמה שאני מדהימה וכמה שאני מקסימה אותך (וכן, אני יודעת שאיפור שחור מתאים לעיניים שלי, אחרת לא הייתי שמה אותו), זה שתמשיך לומר את זה לא יעזור לך. כי אני לא כמו שאר הפקצו"ת שנפגשת איתן בעבר - אותי לא קונים בסתם מילים יפות. אתה בקושי מכיר אותי, איך אתה יכול לדעת מי אני?
אני מי שאני, ואת אני אי אפשר להכיר בפגישה אחת - ולא משנה כמה זמן היא נמשכה - כי אני מסובכת מדי בשביל זה. כזו אני, ואם אתה לא מוכן לקבל את זה, ואם אתה מנסה לשנות את זה, אז אתה טועה. אני לא אוהבת שמנסים להבין אותי בכוח - במיוחד לא כשאני מכירה אותך כל כך מעט זמן, כל כך מעט צדדים בך.
אני מבינה שהתלהבת ממני (למרות שאני לא מבינה למה...), אני מבינה ש"התחברת" אלי מיד (למרות שאני לא מבינה למה...), אני מבינה שאתה חושב שאני לא עוד "סתם אחת" (למרות שאני לא מבינה למה...) - כבר שמעתי את זה איפהשהו... מעניין מי אמר לי את זה... NOT... לא רוצה להיפגע שוב. אתה לא תפגע בי גם אם תנסה, כי אני לא אתן לך.
זהו.
קאפוט.
אני לא אוהבת שמתזזים אותי.
לא.
נקודה.
סוף.
שלכם,
hanyou