קמתי אתמול בבוקר בעשר וחצי, וישר עשיתי רגליים. כאב לי. אבל שמחתי, כי אחרי זה היו לי רגליים נטולות שיערות. אחרי זה המשכתי להתארגן, וגרמתי לג'וזי ולי לאחר את הרכבת של 1:20 לתל אביב. תכננו ללכת לעזריאלי לראות את "צ'ארלי בממלכת השוקולד". בסוף לקחנו את הרכבת של 2:20, והגענו לשם בערך בשלוש.
שם פגשנו את ניר, שהגיע לשם לאותה מטרה. הסתובבנו בקניון, ניר די צמצם לנו את רוב האפשרויות בכך שהוא הודיע רשמית שהוא לא נכנס לחנויות שמוכרות בגדים, נעליים, או שניהם גם יחד. זה הוריד קומה שלמה, אני חושבת, אם לא יותר... לפחות היה לנו זמן להביט בחלונות הראווה. בחיי, אם היה סיכוי שאני אלבש שמלות ואם היה לי מספיק כסף לקנות אחת, כל כך הייתי לוקחת איזה שלוש שמלות מהקניון ההוא... השמלות שם פשוט יפהפיות! הבעיה היא שהאנשים שיכולים להרשות אותן הם גם האנשים היחידים שיקבלו הזדמנות ללכת בהן - אלה לא שמלות ליציאה עם חברים, אלה שמלות ליציאה לאירועי צדקה, מהסוג שלובשים עם פרוות שועל לקישוט (איכסה פיחסה בעיכסה). הן עלו בסביבות ה-500 עד 1400 או יותר, אז לא קניתי שמלה.
המשכנו והיינו ב-tower records, וראיתי שם את הפסקול של אחי הדוב שאני רוצה כבר די הרבה זמן... אם רק לא היית עולה 80 ש"ח, חביבי...
אחרי זה ראינו את הסרט. זה היה סרט ממש נחמד - נורא נורא מוסרי, וג'וני דפ נראה כמו מייקל ג'קסון (וגם מתנהג בהתאם) - אבל נחמד. עשה לי חשק עז לשוקולד, אותו סיפקתי על ידי קניית חטיף "טעמי" ואכילת עוגיית הבראוניז של ג'וזי (ג'וזי לא אוכלת שוקולד מלפני שנה בערך...). הרעש של פתיחת העטיפות מגיע מ(נראה לי)מעל לחמישה רמקולים or so עשה לי את זה בצורה לא נורמאלית (את החשק לשוקולד, סוטים!).
כשזה נגמר, הלכנו למקום שבו אבא של ניר עובד והוא החזיר אותנו הביתה.
אני חושבת שלאכול זה לא בריא לי. להסביר למה? בסדר: אכלתי פופקורן ושתיתי קולה בקולנוע (ואל תתחילו עם "קולה זה לא בריא, יאדה יאדה יאדה", כי אני בחיים לא שותה קולה בבית אז בחוץ אני מנלצת כל אפשרות שיש לי). אני חושבת שהקולה והפופקורן, בשילוב מנצח עם עוגיית בראוניז וחטיף "טעמי" לא עשו לי טוב בבטן... אז כל הנסיעה חזרה כאבה לי הבטן והרגשתי שאני עומדת להתפוצץ...
תוסיפו על זה את העובדה שערב לפני איל שוב בא לפגוש אותי, וכתוצאה מכך נכתב הפוסט הנ"ל.
הבוקר אבא שלי העיר אותי וביקש ממני לטפל בכביסה לפני שאנחנו יוצאים לחדרה לטפל סוף כל סוף בעניין של הרשיון שלי (אני חייבת כבר להתחיל ללמוד תיאוריה), ולקנות לי ג'ינסים בתו שקיבלנו מלאומי.
הייתי עם נועה בשיעור הנהיגה הכפול שלה, היא לומדת לנהוג על ג'יפ והיא עושה את זה די טוב לדעתי, יחסית לשיעור שישי בסך הכל. אני בטח אהיה כישלון מוחץ :). למרות שזה די דומה לנהיגה בסוס - אסור פניות חדות וכאלה... מילא, סיימנו את זה והיה ממש נחמד. גם אני אלמד נהיגה על ג'יפ, מבטיחה :).
גילינו אחרי זה כשהיינו בקניון שהמצלמה לא עובדת טוב, ושנצטרך לחזור מאוחר יותר. דבר שגרם לכך שנועה הייתה צריכה לתפוס אוטובוס הביתה כי לא יכולנו להסיע אותה (סליחה נועה, למרות שכבר אמרת יותר מפעם אחת שזה בסדר ^^).
הלכנו לפוקס וגילינו שאם נקנה עם התו שקיבלנו, זה יעלה לנו יותר מאשר המבצע שלהם (150 במקום 100 לג'ינס), ואמא התעצבנה עליהם וכל הכיף יצא מהקניה, והרגשתי ממש לא נעים עם זה שהיא כעסה עליהם... אבל באמת לא נעים...
בסופו של דבר חזרנו לצלמנייה והמצלמה שלהם החליטה כן לפעול אז הצטלמתי, ועכשיו יש לי טופס מוזר אבל נאה.
וחלבתי היום עם אייל. זו הפעם האחרונה שאני שואלת אותו אם הוא רוצה לבוא לאנשהו. קבעתי את זה לפני השיחה האחרונה שהייתה לי איתו, ואחריה הבנתי שאם יש בנאדם שהוא לא בשבילי, הוא בוודאי הבנאדם הזה. נחמד לדבר איתו, אבל הוא מסוכן בשבילי. ואני לא יודעת למה, אבל הקטגוריה שאני נכנסת אליה בעיניו נראית לי כל כך לא מתאימה לקטגוריה שאני הכנסתי אותו אליה בעיני, ככה שכולכם צדקתם, בסופו של דבר.
לא יודעת. אם אני חושבת עליו אני רואה אדום ושחור בעיניים. אלה צבעי אזהרה בטבע, אז ככה שהרבה טוב זה לא יכול לומר...
חפיף...
עכשיו פשוט כואב לי הראש...
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: כסף. כזאת שטות עם כל כך הרבה השלכות...
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou