אבל חכו, זה יבוא בהמשך. נתחיל מאתמול.
היה פיקניק של הפורום שאמא שלי פעילה בו, והיו שם איזה חמש משפחות. הנקודה היא שלאף אחד מהם לא היו ילדים בגילי, אז הייתי עם המבוגרים. היה מצחיק, אבל לא הרבה יותר מזה. אנשים התלהבו מהציורים שלי (זה קורה כל פעם), וחוץ מזה לא היה יותר מדי כיף. גם הייתה לי בחילה נוראית לפני ואחרי האוכל, והרגשתי שאני לא אעמוד בה עוד הרבה זמן - אבל בסוף היא עברה בלי בעיות מיוחדות - נרדמתי בנסיעה הביתה.
לפחות סיימתי לצייר משהו שרציתי כבר הרבה זמן. בינתיים יש לי ציור אחד שאני הולכת לתת למישהו, ובקרוב אני אסיים את השני. אני לא יודעת אם אני אעשה עוד כאלה - בינתיים עשיתי רק לשני האנשים שהכי קרובים אלי (מבחינתי, אני לא יודעת איך זה מבחינתם...), ואלה גם ציורים שהשקעתי בהם די הרבה, אז ככה ש...
על כל פנים, מאחר ועוד לא סיימתי את השני, אין טעם להרחיב על שניהם הרבה כל כך. וחוץ מזה, עדיף שאני אעבוד על הספר שלי מאשר לצייר ציורים. ואם כבר דיברתי על הספר - היה לי עוד חלום עליו.
עדן הוא ג'ורג', אני אליזבת, ושאר חברי הפלוגה מהספר הם האנשים שעליהם ביססתי את הדמויות מהמציאות. אנחנו נלחמים נגד הפולשים מהמדינה השכנה - נבת' - ואנחנו במיעוט.
"גב אל גב." עדן/ג'ורג' אומר לי פתאום.
"מה?" אני שואלת, לא מבינה.
"טכניקת גב אל גב. אני לא רוצה שהגב שלך יעזוב את שלי עד שנצליח לגבור עליהם, את שומעת?" הוא אומר לי. "אני רוצה לדעת שאת חיה בכל רגע של הקרב הזה, ואם אני ארגיש את הגב שלך, אני אדע שאת בסדר." הוא ממשיך. אני מהנהנת ונצמדת לגב שלו.
סר בארנדווין/גל מופיע ונלחם גם הוא, ועוד הרבה אנשים שאני מכירה. בסופו של דבר אנחנו מנצחים, וממשיכים הלאה. עדן/ג'ורג' מחזיק את היד שלי ומושך אותי אחריו אל הסוסים עד שאנחנו מטפסים עליהם ודוהרים קדימה.
פה זה מסתיים, בערך. כלומר, אני לא זוכרת מה היה אחרי זה.
למה כל החלומות שלי קשורים או בעדן ישירות, או בעקיפין דרך הספר שלי? ולמה, למה כשהם קשורים אליו ישירות הם רומנטיים, וכשהם קשורים אליו דרך הספר הם מדברים על מלחמה? ועל זה שהוא דואג לי בתוכה? מה תת המודע שלי מנסה לומר לי עליו?! ואני, שמייחסת כל כך הרבה משמעות לחלומות - מה זה אומר עלי? למה אני לא מצליחה להבין את החלומות שלו, ולמה יש בהם כל כך הרבה היגיון? החלומות שלי מובנים לגמרי בצורה בסיסית, כלומר, אין שם שום דבר שנראה לא הגיוני בצורה מיוחדת במיוחד. אין מפלצות שלא המצאתי בזמן עירנות (מה שיש בספר שלי גם ככה המצאתי כבר), ואין דברים מוזרים במיוחד... איך זה? אפילו החלומות שלי הגיוניים! חוץ מהפרט הקטן בקשר לעדן - כבר לא אכפת לו ממני ותת המודע שלי עדיין משדר לי שכן אכפת לו...
מה הקטע שלי עם החלומות המוזרים האלה?
תמונה:
וואו, יצאתי בה טוב... כנראה שבלי משקפיים יש בי משהו פוטוגני... אגב, זה הכי סגול שאני אי פעם אתקרב אליו בלי לחמצן את השיער קודם. וזה אחרי שני מיכלי צבע שלמים (!)... באסה :\ אבל נו מילא, אי אפשר לצפות לקבל את כל העולם... שיהיה, העיקר שבתמונה הזו יצאתי בסדר יחסית לשאר התמונות שלי...
וזהו, אני מניחה, להפעם.
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: עדן. טוב, הוא מופיע בכל החלומות שלי בזמן האחרון, זה רק הגיוני שהוא יהיה גם כאן...
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou