כן כן, לקחתי יוזמה והקלטתי את השיר הזה. מה אני אעשה שאני אוהבת אותו? אני לא יכולה לוותר על הלחן שלו. הבעיה היא ששום הקלטה לא מצאה חן בעיני במיוחד, ככה שמרוב לשיר-להקליט-למחוק כבר קצת נמאס לי שהוא מתנגן באוזן. דבר אחד בטוח, הלחן כבר לא יילך לאיבוד יותר :). אולי אני צריכה לעשות את זה ככה עם כל שיר חדש - להקליט אותו כדי לא לשכוח את הלחן...
שלחתי את זה לאופק, מי יודע? הוא מתעסק בדברים האלו, אולי הוא עוד יעשה מזה משהו יותר מאשר הקול שלי ורחשים של המיקרופון הביתי *שיעול* עלוב! *שיעול* שלנו :).
מה עוד? אה כן. דיברתי עם עדן לפני כמה ימים, וסיפרתי לו על העורב. אמרתי לו שנועה רצתה לקרוא לו יששכר, אז הבטחתי לה שזה יהיה השם האמצעי שלו. שם המשפחה שלו יהיה זבולון ("מי זה?" "זה? - בולון" ^^). הוא אמר שכדאי לקרוא לו אדגר על שם אדגר אלן פו שכתב את שיר האימה על העורב נועץ העיניים. גם העורב הזה נועץ עיניים אם לומר את האמת oO...
היום רחצתי לו את הסלסילות שלו (אנחנו מחזיקים אותו בתוך סלסלה שמכוסה בסלסלה אחרת כי אין לנו כלוב מתאים), והוא היה בחוץ על הדשא. המסכן, הוא לא יודע לעוף כל כך, אז הוא מנסה לפרוש כנפיים ולא הולך לו. והחתולים רק ראו אותו ונדלקו. רין (השחורה מהכפתור של "גם אני לא פוטונגית"), ליכדה סביבה כמה גורים ועשתה קולות מוזרים כאילו היא מסבירה להם בדיוק מאיזו זווית לקפוץ עליו... חתולה מרשעת. אז כל פעם שראיתי שהם מתקרבים אליו בצורה מוזרה וחשודה השפרצתי עליהם מים. באיזהשהו שלב העורב פשוט קרא לי בקול בכל פעם שהוא ראה חתול בקרבת מטר ממנו, וזה מיד גרם לי לכוון לאיזור שפריץ...
אבל המנייאק הקטן, הוא החליט שהוא יוצא לעולם הגדול. ככה - בלי לדעת אפילו לרחף! והייתי צריכה לרדוף אחריו בכל הרחוב... הדוור הביט בי בצורה מוזרה במקצת, במיוחד כשהוא ראה אותי חוזרת עם העורב בידיים. מזל שהוא נתקע במכונת כביסה ישנה...
אחרי זה סיימתי לנקות (הנחתי עליו את הסלסלה הנקייה אז הוא כבר לא יכול היה לברוח), וכשעמדתי להכניס אותו פנימה שוב, אחרי שפרשתי עיתון נקי (7 ימים), ומילאתי לו מים ובונזו בכלים - הוא שוב התחמק, והתחיל לרוץ בכל הגינה. ואז - זה היה ממש מצחיק :) - אז אחד הגורים קפץ עליו והוריד אותו לאספלט. חשבתי שהוא ימות מזה, אבל הוא פשוט התחיל לקרוא בקול ולנקור את הגור, שפשוט דפק את ה"פחה!" של החיים שלו וברח מהמקום. אחרי כמה ריצות ועוד מבטים מוזרים מאנשים ברחוב, תפסתי את מר עורב והכנסתי אותו לכלוב המאולתר שלו. פעם אחרונה שהוא יוצא החוצה בלי לדעת לעוף...
צילמנו גם תמונות שלו:
אפילו אני הסכמתי להצטלם איתו. לא שיא הפוטוגניות אבל נו, כזאת אני...
וזהו.
שלחו לי מכתב מחיל המודיעין שמחר אני צריכה להיות בבחינות. מחר יש לי פסיכו' - חבל. אז ניסיתי להתקשר ולא ענו לי (ממש מוקש של 24 שעות ביממה - מפגרים...), וכשכבר ענו לי קבעו לי לעוד יום אי זוגי. ניסיתי להסביר להם שאני לא יכולה בימים אי זוגיים, והם לא הבינו. יש שם רק מזכירות משועממות שרוצות לסיים וללכת הביתה. בטח חבורת מפגרות שלא סיימו תיכון אפילו... ממש גורם לי לרצות ללכת לשם... בטח... NOT!!! אני אלך לעתודה... אבל מה אכפת לי להיבחן?
אז הם אמרו לי שאין להם עוד תאריכים כרגע, ושהם יקראו לי כשיהיו. תכל'ס אני שמה עליהם קצוץ. שיקפצו לי, למה אני צריכה להפסיד פסיכומטרי שבסך הכל אמור לעזור לי להתקבל לעתודה, בשביל לנסות להתקבל למודיעין שאני אפילו לא רוצה? זבובי עליהם, ושילכו להצטיין - כמו שאני רואה את המזכירות שם, ייקח להן הרבה זמן לעשות את זה (הו, מי מרשעת מי?)
לנושא אחר - היום יום הולדת לשיר! הכנתי עוגה, בשש אצלה :).
המילה האהובה עלי לפוסט הזה - אדגר יששכר זבולון ("זה? - בולון").
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou