אני כנראה אכשל בתיאוריה, ואולי אני לא אשיג פסיכו' משהו, אבל אני יודעת לכתוב :].
*הערה: שום דבר ממה שכתוב פה איננו מעיד עליי או על החיים שלי. הכל הוא המצאה אחת גדולה ואני בטוחה שאין לזה שום קשר אלי. אז בבקשה לא להתחיל להתפלא פה על כל מיני דברים, כי הסיפור הזה הוא לא עלי :).
ואני אכתוב את זה עד שיאמינו לי, וגם אחרי זה :)
לאבא ואמא תמיד היה כסף בכיס בשביל לתת לי. קחי נתי הם היו אומרים לי קחי ותני לי לעבוד. שניהם היו עובדים מהבית ואיכשהו עדיין בקושי היו רואים אחד את השני. כשהיו נפגשים במקרה במסדרון כי אחד יצא מהמקלחת והשני עמד להיכנס או כשהיו מכינים במקרה ביחד קפה במטבח היו מביטים אחד בשני כאילו הם נפגשים פעם ראשונה כמו שני חתולים שלא מכירים שהכניסו אותם בחדר אחד. אבל כסף היה זה מה שחשוב. אחרת לא הייתי מגיעה למה שהגעתי ואני הגעתי להרבה.
ההישגים שלי בלימודים המשיכו לפרוח והפעם הראשונה שפגשתי את מחתרת הייתה אחרי שקיבלתי תעודת הצטיינות במחצית כיתה ח'. יום אחד איילה זאת הג'ינג'ית אמרה לי בואי אני רוצה להכיר לך כמה אנשים. והיא לקחה אותי לאיזו פינה שקטה בבית הספר דווקא לא משהו מפחיד מקום נחמד כזה עם כיסאות שחלק שבורים ולחלק אין משענת אבל זה לא נורא כי השתמשו בהם לרגליים. ישבו שם כמה אנשים ואני ראיתי שהם הדליקו שם סיגריות והתחילו להעביר ביניהם את החבילה. לכל אחד שם הייתה מצית משלו חוץ מלאחד או שניים אבל את החבילה הם חילקו. כנראה לא היו רציניים בקטע כי שני ההורים שלי היו מעשנים ואף פעם לא הסכימו להתחלק אחד בסיגריות של השני אבל אולי זה בעצם היה כי הם עישנו שני סוגים שונים.
ואנחנו התיישבנו שם הציעו לנו רק כיסאות בלי משענת ואני ישר קלטתי שזה כדי "לבדוק אותנו" לראות אם אנחנו מתאימות להם לחבורה שלהם. היו שמה כמה בנות עם בגדים מוזרים מין חולצות כאלה שאף אחד לא ירצה ללבוש כי הן היו קרועות מכל הכיוונים לחלק היו חצאיות ארוכות ויפות בצבעים של חום או שחור או שניהם ואני לא ידעתי אם אלה שלבשו בשני צבעים היו בגלל הבוץ או לא. התפלאתי שלא ראיתי אותם עד אז בבית הספר אבל אז חשבתי רגע הם בטח מהשכבה הגבוהה יותר. ואני שאף פעם לא היה לי קשר לשכבות הגבוהות אף פעם לא הייתי באיזור שלהם (כי אצלנו זה מופרד), פשוט לא אמרתי כלום שתקתי והידיים על הברכיים כי לא היה משהו אחר להישען עליו.
ואז מחתרת העביר לי את הסיגריות בחיוך.
- את רוצה?
- לא תודה.
הוא חייך ואני חשבתי לי פתאום שזה החיוך הכי יפה בעולם לא יודעת למה אבל פשוט חשבתי ככה וכל הזמן הייתי מרותקת לו לפנים. לא הסתכלתי יותר על הבנות עם החצאיות המוזרות ואלה שלא היו להן חצאיות, לא על שאר הבנים רק עליו ועל החיוך הזה שלו שלפעמים היה מחייך עם הסיגריה בפה.
והם דיברו ודיברו ודיברו עד סוף ההפסקה ואז הם עצרו רק כי הצלצול היה חזק מדי והמשיכו לדבר. ואני רואה שאיילה לא ממהרת לחזור לכיתה אבל אני צריכה לשמור על הרמה שלי אז רמזתי לה שאנחנו צריכות ללכת והיא לא הבינה או לא הסתכלה בכוונה ואני כבר קמתי והלכתי משם.
קצת לפני הפנייה של הבניין שלנו סובבתי את הראש בזווית קטנטנה רק כדי לראות אם איילה באה אחרי והיא לא באה אבל אני חושבת שראיתי שמחתרת מסתכל קצת עלי כי גם הראש שלו היה בזווית. אבל לא החשבתי את זה ונכנסתי לכיתה. מזל של איילה שהמורה איחרה באותו יום כי ירד גשם נוראי והיא נתקעה בכביש בוצי אחד שתמיד היה עושה צרות בחורף.
כשהיא הגיעה לכיתה היא הייתה מסריחה מסיגריות אז אמרתי לה שתשב ליד איזה חלון או משהו אבל כולם היו סגורים אז היא הבטיחה למישהו את הארוחת צהריים שלה כדי שהוא יחליף איתה מקום מאחורה.
אחרי זה לא ראיתי את מחתרת הרבה זמן וגם לא את השאר אבל בינתיים על הפעם הראשונה שההורים שלי נתנו לי כסף הלכתי וקניתי לי מצית כזה שחור עם פסים בכסף – סתם שיהיה לא שחשבתי להשתמש בו או משהו.
אחרי משהו כמו חודש שוב איילה אמרה שהיא הולכת לראות אותם ושאם אני רוצה לבוא אז שאני אבוא אבל היא לא יודעת אם כדאי כי הם לא ממש אהבו אותי. ככה פשוט אמרה לי בפרצוף שהם לא אוהבים אותי במיוחד. אחרי זה הבנתי שזה היה כי היא שמה לב שהסתכלתי על מחתרת והיא רצתה אותו לעצמה השרמוטה אבל בהתחלה עוד לא היה לי מושג כמה שהיא תמרר לי את החיים.
אז הלכתי לשם שוב הפעם עם המצית בכיס של המכנסיים שבינתיים הפכו להיות שחורים משום מה אפילו שלא אהבתי את הצבע שחור ומחתרת לא היה שם אמרו שהוא לא מרגיש טוב. אז קצת התאכזבתי כי לא הרגשתי שייכת פתאום כאילו שאם מחתרת לא שם אז מה הטעם בלבוא לשם בכלל מההתחלה. עדיין לא חשבתי לי שאני אולי אוהבת אותו הוא פשוט היה בשבילי מין דמות כזאתי שנקשרתי אליה כי הוא הציע לי סיגריות ראשון. השאר בכלל לא הסתכלו עלי כנראה זכרו שפעם ראשונה לא רציתי ואולי עשיתי פרצוף שהם חשבו שאני נגד או משהו ולי לא היה נעים לתקן אותם ולומר להם תראו אפילו קניתי מצית למרות שרציתי לומר.
המילה האהובה אלי לפוסט הזה היא: שמחה. אוהבת להיות שמחה. אייייייייייייייייייייייייק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!^^
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou