אין לי ממש הרבה מה לכתוב. הרגע חזרתי מהיום הראשון בביה"ס. היום אני הולכת למסיבת יום הודלת של ליאל (כל כך מתאים לה להיוולד ביום הראשון ללימודים...), אבל חוץ מזה לא קורה הרבה.
המחנכת החדשה שלנו היא המורה שהייתה לנו להיסטוריה (אין יותר היסטוריה, יאי!!), והיא גם תלמד אותנו תנ"ך, מה שאומר שכמובן אין לנו יותר בת-שבע שבתאי-קטנה AKA אני-זונה-ערסית-קטנה-ומגעילה-בואו-נראה-אתכם-עלי... איך שאידן (זו המחנכת שלנו), נכנסה, כולנו מחאנו לה כפיים כי באמת לא רצינו את בת-שבע זונה-קטנה בתור המחנכת שלנו.
בתחילת היום הביאו לנו מורה אחד לסוציולוגיה שניסה ללמד והכיתה לא נתנה לו. ריחמתי עליו קצת כי זה באמת לא היה יפה מצידנו, מצד שני אם הוא רואה שאנחנו לא משתפים פעולה - וזה גם ככה לא חומר שחיוני ללימודים - אז למה לעזאזל הוא מכריח אותנו?! סתם היה טיפשי.
אחרי זה היה לי החלון הראשון לשנה החדשה, במקום מקצוע בחירה (ביולוגיה).
שעה אחרי זה למדנו עם מורה קשוחה אבל הוגנת בשם עמית (היא מלמדת אזרחות, אז השיעור שלה זה כמו דיקטטורה שבה היא מלמדת מה זה דמוקרטיה), ואחרי זה באה אידן והייתה איתנו קצת. היא אמרה שהיא מאוד שמחה לקבל אותנו, ואנחנו מחאנו לה כפיים.
השיעור שאחרי זה היה שיעור ספורט, וגם המורה הזו חביבה למדי, מאוד נחמדה ואפילו הציעה לנו לעשות פעילות גופנית להחזרת הכושר הגופני מחוץ לשעות הלימודים.
השעה האחרונה הייתה אנגלית עם רון, שמחליף את סימה וריסה - המורות לשעבר לש חמש יחידות שעזבו את ביה"ס (סימה עזבה לגמרי וריסה יצאה לחופשה). עכשיו הוא קיבל כיתה שהייתה פעם מחולקת לשתי כיתות ועכשיו חיברו בין כולנו (מסכן), והוא צריך לדאוג שאנחנו נגיע לבגרות ברמה סבירה (עוד יותר מסכן אני מניחה). הנקודה היא שבערך באמצע השיעור תפסתי את עצמי חושבת:
"אוף, למה סימה עזבה?"
קשה שלא להרגיש שנטשו אותנו... זה לא שרון מורה רע או משהו, אני מכירה אותו לטובה משיעורי תרגום, והוא ממש ממש נחמד והכל, אבל הוא המורה של תרגום, לא של אנגלית. אנגלית בשבילי זה סימה.
וזה עשה לי קצת עצוב שאין יותר סימה, ואין יותר שיחות אינטליגנטיות בכיתה, ואין הומור של סימה... אני מניחה שאני פשוט מתגעגעת...
זו אחת מהמורות האלה שזה פשוט ברור שיישארו בראש לעולם. כאלה שכשאני אסתכל אחורה אני אגיד: "וואלה, הייתה לי פעם מורה... משהו לא נורמאלי, קראו לה סימה קריגר, והיא הייתה המורה שלי לאנגלית."
אני מתגעגעת אליה, ואפילו לא יצא לי לספר לה שקיבלתי 99 בבגרות באנגלית... עצוב...
מחר טקס תחילת שנה, מקווה שלא יהיה פלצני מדי... אמרו להביא חולצה לבנה אבל חשבתי שזה היום ולכן באתי עם החולצה הלבנה היחידה שלי היום... :\
מילא.
על כל פנים, המחזור שלי ממשיך לאחר, היום הוא רשמית מאחר בחודש. אני ממש מקווה שאני לא בהריון. ממה אני כבר יכולה להיכנס להריון? אין לי חבר, אין לי יזיז, ואני לא מעשנת או שותה בכמויות שיגרמו לי לאובדן חושים, גבולות ובעיקר זיכרון, ככה שלא נראה לי ששכבתי עם מישהו בטווח החודש האחרון... אולי נכנסתי להיריון מרוח הקודש?
הממ...
אולי אני אתחיל להמליט פה אלוהים חדשים...
הלכתי לעשות רגליים.
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: איחור. מחזור + גוף-של-לי = איחור.
אה כן, דבר מגניב בשבילכם:
למה לא ללמוד:
הגעתי למסקנה שאם אני לומדת, אני לא נכשלת.
כמו כן אם אני לא לומדת, אני נכשלת.
נצרין את שתי הטענות הללו לשתי משוואות:
לומדת -> לא נכשלת.
לא לומדת -> נכשלת.
עכשיו נחבר ביניהן:
לא לומדת + לומדת = לא נכשלת + נכשלת.
עכשיו נוציא גורם משותף מכל אגף. באגף ימין הגורם יהיה "לומדת", ובאגף שמאל הוא יהיה "נכשלת":
לומדת X (לא + 1) = נכשלת X (לא +1)
עכשיו נחלק ב: (לא + 1):
לומדת = נכשלת.
וזו, רבותי, הסיבה למה לא כדאי ללמוד.
הרי לכם :).
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou