אז בסופו של דבר לא קבעתי לי תור לשום רופאה. הוא הגיע תודה לאל ואני הוכחתי לעצמי שוב שאני בריאה, וכשירה להיות מכונת ילדים (מבחינה דתית - מי מושפעת משיעורי אזרחות, מי?)
כמה שמחה הייתי כשגיליתי, אבל מיד אחרי זה בא הדאון שתמיד מצטרף לסיבוב מתישהו. עכשיו אני מרגישה ממש ממש מיותרת, שנואה ולא חיונית (או חיננית) במיוחד. בשיעור ספורט הפגנתי חוסר כושר גופני מובהק, ואפילו לא החזקתי מעמד עד לסוף היום! שעה, כולה שעה אחת לפני הסוף, הוכרעתי על ידי הכאבים. לעזאזל, הבנתי שאם זה בא מאוחר, זה בא חזק. זה כל כך כאב לי שהייתי בטוחה שאני אתעלף במקום. שרדתי את השיעור השביעי (אחרי שבהפסקה של החצי שעה התחילו לי הכאבים), אבל קצת לפני השיעור השמיני הרגשתי באמת באמת רע, אז אמרתי למורה שאני הולכת. היא אמרה שעדיף שאני אלך במקום לסבול. אבל לעזאזל, זה שיעור כימיה, ואני מפסידה את התחלת החומר - את הבסיס בשם הכוחות! לעזאזל... איזה תזמון...
לפחות אני יודעת שאין אצלי משהו פיזי לא בסדר, זה רק משהו מנטלי אם כך.
"הגבול בין אהבה לשנאה הוא דק מאוד." הוא אמר לי פעם. אולי הוא עבר את הגבול הזה? אני מתחילה לחשוש שככה זה... הלוואי ויכולתי לשאול אותו... הלוואי והיה לי האומץ...
שאלון:
מה משמח אותך?
עדן.
מה מעציב או מעצבן אותך?
מעציב - לדעת שיש דברים שאני לא אשיג לעולם, או כשאני לא יכולה להתכרבל יותר עם האדם שאני אוהבת.
מעצבן - מחזור שמאחר ~אהמ אהמ...~ ואנשים שדורשים בשלומי בצורה חולנית.
מה היית רוצה שיגידו לך כשתלכי ברחוב?
בוקר/אחר-צהריים/ערב טוב. מה שלומך? איך בבית? מה שלום אמא? איך הולך לאבא בעבודה? מה שלום היד של אח שלך? יש לך חתול למסירה? (יש!!! יש חתול למסירה, כן!!!), מה שלום הסבים? כמה גדלת/גבהת/הרזית... אני אוהב אותך (אם זה עדן)...
מה הדבר שהכי היית רוצה לשנות בך?
כרגע? את מה שזה לא יהיה שדוחה אנשים ממני.
בטווח הארוך? אני לא יודעת. בטוח אצליח לחשוב על משהו ברגע שאני אקיש "שמור".
מה עוזר לך להירדם בלילות טרופי שינה?
לא קיים כדבר הזה. הדבר היחיד שאני יכולה לעשות על מנת לא להשתעמם, הוא לקרוא ספר או לראות סרט (אתמול זה היה אנסטסיה), ולקוות שאולי ארדם באמצע. לרוע המזל, הפעמים שבהן זה קורה דיי שואפות לאפס מאופס.
מה הדבר שהכי מפחיד אותך?
שאיש לא יאהב אותי יותר לעולם, לא יחבק אותי, לא ינשק אותי, לא יחזיק אותי לידו רק כי הוא רוצה להיות לצידי. אני מפחדת שלעולם לא אוכל לאהוב אדם אחר, מלבד האדם שלא אוהב אותי. כן, אני מניחה שזה מסכם את זה טוב יחסית. (קצת over דרמתי, אבל מילא).
מתי בכית בפעם האחרונה? מאיזו סיבה בכית?
הפעם הבאמת אחרונה הייתה היום בשיעור כימיה כי הרגשתי כל כך רע שדמעו לי העיניים מכאב (בגלל זה גם הלכתי הבייתה באמצע, קצת קשה ללמוד כשלא רואים את הלוח). אבל מבחינה של בכי רגשי, בכיתי אתמול בלילה. הסיבה שמורה במערכת (כאילו שאתם לא יודעים, אל תשחקו אותה ראש קטן...).
קאפוט.
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: עדן. ראיתי היום אלכס חולה אהבה והיה שם את השיר שלנו: Can't Help Falling in Love With You של אלוויס.
~בכי~
שלכם,
hanyou (המיותרת, השנואה, הלא חיונית, וככל הנראה גם הלא חיננית)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou