יש בי"ס.
אני בריאה.
יש לי דאון של מחזור.
אני אחזור לעצמי ברגע שזה ייגמר.
האם לחזור לעצמי פירושו להיות אותו הדבר?
תהיה תועה.
עשיתי שיעורים בכימיה.
עשיתי גם שיעורים במתמטיקה.
מסתבר שללמוד לפסיכומטרי עוזר גם במתמטיקה (חזקות זה כיף).
התגעגעתי לבלה (מורה למתמטיקה).
כבר שלושה משפטים שאני אומרת 'מתמטיקה' במקום 'טמטומטיקה' (ארבעה).
יש לי מערכת גמישה - אני מסיימת מוקדם די הרבה ימים.
אני עומדת לעבוד שוב על הספר שלי (אני אגמור אותו עד אחרי ראש השנה, מקווה).
החגים מתקרבים.
פרק רביעי.
אה... כלומר, פרק רביעי:
*הערה: שום דבר ממה שכתוב פה איננו מעיד עליי או על החיים שלי. הכל הוא המצאה אחת גדולה ואני בטוחה שאין לזה שום קשר אלי. אז בבקשה לא להתחיל להתפלא פה על כל מיני דברים, כי הסיפור הזה הוא לא עלי :).
אני לא יודעת ממה זה התחיל, יכול להיות שמזה שהייתי מאחרת לשיעורים כי הייתי איתו אבל היו ימים שבהם פשוט הייתי מוותרת על שיעור ראשון-שני ככה כדי להספיק להיות איתו עוד קצת או כי רציתי לישון כי היינו מטיילים בחוץ עד מאוחר. לאמא ואבא לא היה אכפת, אז למה שלי יהיה?
ואז יום אחד המורה לתנ"ך אמרה שאם אני אחסיר עוד שיעור אחד שלה היא תזמין את ההורים שלי לשיחה ואמרתי לה במקום שהיא יכולה להזמין מה אכפת לי. היא באמת הזמינה והם רק אמרו שהם כועסים עלי ולא נתנו לי מאיות במשך חודש שלם. אז לא היה לי במה לקנות סיגריות, ביג דיל. חושבים שאם הם לא נותנים לי כסף אני לא אסתדר בעולם הזה אבל הם טעו כי לי היה את מחתרת. לאסור עלי לצאת מהבית הם לא עשו ואולי הם היו צריכים לעשות כי ככה בכל זאת הייתי נפגשת איתו ובכל זאת מחסירה שיעורים.
את כיתה ט' עברתי עוד בציונים טובים יחסית כי היה הולך לי במבחנים אבל בכיתה י' כבר התחילו הבגרויות. מחתרת כבר היה בסוף אז לא היה אכפת לו והוא בכלל לא היה מוגבר הוא אפילו לא עשה חמש יחידות באנגלית למרות שהוא יודע אנגלית הרבה יותר טוב ממני ואני בחמש יחידות. הוא אמר שהוא לא חושב שבחינה על דף יכולה לומר עליו הרבה ולכן אין לו למה להתאמץ. מתישהו חשבתי שהוא צודק אבל לי עדיין היה אכפת. הבעיה הייתה שההיעדרויות שלי כמה שהיה אכפת לי עדיין נמשכו.
ולהורים שלי לא היה אכפת העיקר שאני חוזרת הביתה. לאט לאט התחלתי לקבל בלתי מספיקים בתעודה והם התחילו לצפות ממני לפחות ופחות ופחות. יום אחד אני זוכרת שצעקתי עליהם שהם לא מקשיבים לי. אמא מהחדר עבודה שלה
- מה אמרת נתי?
ואבא
- מה העניין נתי, מה את רוצה? אנחנו קצת עסוקים עכשיו.
עסוקים בתחת שלי! צעקתי עליהם, אתם בכלל לא מקשיבים לי! ויצאתי החוצה וטרקתי את הדלת חזק חזק כדי שישמעו ויבינו שהלכתי ואם אני לא נמצאת אז זה כי הלכתי. ואת הטלפון שלי בכוונה לא לקחתי כדי שלא יוכלו להתקשר לשאול איפה אני. באמת בהתחלה לא ידעתי לאן אני הולכת בכלל אבל פתאום עמדתי ליד הדלת של הבית של מחתרת. הוא אמר לי כבר איפה הבית שלו כמה פעמים אבל אף פעם לא ממש באתי אליו. רק פעם אחת אחרי בית ספר כדי לשאול ממנו איזה ספר שהוא המליץ לי עליו.
דפקתי בדלת והוא פתח אותה והביט בי מוזר.
- מה את עושה פה באמצע הלילה?
- רבתי עם ההורים שלי.
ואין לי מושג איך אבל התחילו לרדת לי דמעות ובכיתי כמו משוגעת ככה על המפתן של הדלת שלו בלי שלום בלי מה נשמע מה קורה מה העניינים פשוט בכיתי. והוא מה עשה? בא וחיבק אותי והכניס אותי אליו הביתה. הוא הכין לי איזה משהו לאכול כי לא הספקתי בבית הייתי עסוקה בלצעוק על אמא ואבא והוא היה לבד בבית כי ההורים שלו הלכו לראות הצגה ביחד ויחזרו מאוחר אז לא אכפת לו קצת לבשל בשבילי. אפילו הצחיק אותי כשהפך את החביתה באוויר והיא נחתה לו על היד וזה היה רותח אז הוא קילל משהו כמו אלף קללות שבחיים שלי אני לא שמעתי ושטף את היד עם מים קפואים. את שאר החביתה אני הכנתי בעצמי כדי שלא יהרוס עוד משהו בבית.
אז כבר לא יכולתי לבכות יותר אבל לא ידעתי מה לעשות אז הוא אמר שזה בסדר ואני יכולה להישאר אצלו בינתיים עד שההורים שלי יירגעו. הסברתי לו שלהורים שלי בכלל לא אכפת מה אני עושה או לא עושה הם שומעים נתי מדברת הם נותנים לנתי כסף ככה זה הולך אצלם.
הוא הביט בי נורא רציני פתאום ואמר שזה לא בסדר. אמרתי לו שככה זה בחיים ובביישנות שאלתי אם יש לו סיגריה אולי.
- שוב את מעשנת? באמת מה יהיה איתך.
- שתוק.
צחקנו והוא הושיט לי את החפיסה שלו ואני הצתתי את הסיגריה שבחרתי עם מצית אחרת כי שלי נגמרה כבר מזמן. לקחתי דווקא את ההפוכה והוא קצת כעס אבל לא באמת כי הוא אף פעם לא היה כועס עלי באמת. פשוט שהיה לו עניין כזה שאין לי מושג מאיפה הוא הביא אותו אולי מאז שסבא שלו היה במחתרת שתמיד כשפותחים חפיסה של סיגריות הופכים את הראשונה בשביל מזל. כמה טיפשי אבל נו אם בזה הוא מאמין שיהיה לו בכיף.
המילה האהובה עלי לפוסט הזה: חתול. סתם ככה.
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou