נשאר לי משהו כמו עוד חצי עמוד לכתוב, לפני שאני אסיים את הספר שלי.
איזו סגירת מעגל - בכיתה ז' התחלתי לכתוב אותו, ועכשיו כשאני מסיימת תיכון אני גומרת אותו.
במקום מסוים אני ממש גאה בעצמי. במקום אחר, אני לא ממש יודעת עד כמה הספר הזה שווה.
רק עוד חצי עמוד - וואו - מי היה מאמין? וואו...
שוב היה לי חלום על עדן. הפעם היה לו רשיון לאופנוע, והייתי צריכה לחזור הביתה אז הוא הציע להסיע אותי. אני זוכרת אותו אומר לי לשבת מאחוריו, ואיך אני מחבקת אותו כדי לא ליפול, ואיך הקסדה הייתה כבדה. המנוע השמיע רעש חזק למדי ושאלתי אותו אם זה נורמאלי והוא אמר שכן.
אבל אז החלום התחיל להתפורר לאט לאט - כלומר, בהתחלה נעלם הנוף מאחורה, כשהבטתי אחורה ראיתי רק שחור, ואז החשכה התחילה להתקדם עוד ועוד עד שגם מקדימה כבר לא ראיתי כלום. היינו רק הוא, אני והאופנוע נוסעים קדימה בחשכה מוחלטת. ואז גם המראה הזה התעמעם, עד שרק הרגשתי את התנועה ואת קול המנוע מטרטר בשכל. ואז גם תחושת התנועה אבדה, ומין אור עמום כזה התחיל לחדור לחשכה, אבל הרעש של המנוע נשאר.
פקחתי עיניים וגיליתי שזה בוקר, ומישהו אי שם בשכונה מכסח את הדשא שלו. מדהים כמה רעש של מכסחת דשא דומה לקול מנוע של אופנוע.
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: אופנוע.
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou