אז כמו שהרבה עשו את הסיפתח של השנה החדשה וכתבו פוסט סגידה לשנה החדשה, הנה כך גם אני עושה.
ותחילה הכותרות: (דמיינו את הנעימה של 'סיכום השנה' בחדשות ערוץ 2)
ספטמבר 2004:
תחילת שנת הלימודים בבית הספר החקלאי פרדס חנה, לי בכיתה י"א. יום הולדת למטיאס.
אוקטובר 2004:
ימי הולדת לרבים וטובים - חן וויס, ג'וזי, נועה.
נובמבר 2004:
רבע שנה לחברותם של עדן ולי. יום ההולדת של גפן.
דצמבר 2004:
יום הולדת לניר, ושליש שנה לחברותם של עדן ולי.
ינואר 2005:
תחילת השנה האזרחית החדשה, החורף מתחיל.
פברואר 2005:
חצי שנה לחברותם של עדן ולי, החורף בעיצומו.
מרץ 2005:
חג פורים. ה-23 השחור - עדן נפרד מלי.
אפריל 2005:
המסע לפולין יוצא לדרך, לי עיצבה את סמל המשלחת. יום ההולדת של אלבינה. פסח הגיע וכולם שמחים כי הפרק שצריך היה ללמוד לבד בהיסטוריה ירד מן המיקוד.
יוני 2005:
יום הולדת ללי (17). ג'וזי עורכת מסיבת הפתעה. עיתון ביה"ס משתחרר ובמערכת העיתון של ידיעות אחרונות מתגאים בכתבות של לי. סיום הלימודים.
יולי 2005:
יום ההולדת לעדן, לאירית ולאופק. ג'וזי ולי מבקרות אותו בערב יום הולדתו.
אוגוסט 2005:
תחילת קורס הפסיכומטרי. הלימודים מתחילים מוקדם מן הרגיל ככל הנראה.
ספטמבר 2005:
תחילת שנת הלימודים בבית הספר החקלאי פרדס חנה, לי בכיתה י"ב.
אוקטובר 2005:
מועד הבחינה הפסיכומטרית הולך וקרב, וכך גם יום הולדתם של וייס, ג'וזי ונועה. לי מסיימת לכתוב את הספר שהתחילה לכתוב בכיתה ז'.
(סוף הנעימה של 'סיכום השנה' בחדשות ערוץ 2).
וואו, זו הייתה חתיכת שנה... הספקתי להיות בעלת חבר לשבעה חודשים, ולאבד אותו באותה שנה. כבר יותר מחצי שנה שאנחנו לא ביחד. מדהים ממש...
אבל גולת הכותרת היא שהערב, ערב ראש השנה, סיימתי לכתוב את הספר שלי. זה נגמר. הספר כתוב, ובעוד זמן קצר הוא יהיה מוכן לצאת לאור (יש לי עוד כמה שיפצורים בתחום הטכני של תכנון פסקאות וכאלה). הכל כתוב, מלוטש ומשוייף, ואני רק צריכה את קבלתן של ההוצאות לאור.
סגירת מעגל - כפי שכבר ציינתי בפוסט הקודם - ממש סגירת מעגל...
אני מרוצה וגאה בעצמי על כך. מאוד מאוד מרוצה ומאוד מאוד גאה.
אחרי החג אני אתחיל לתקוף את ההוצאות, ונראה לאן זה יוביל אותי...
אז הנה מנת הסגידה לשנה החדשה:
הו שנה חדשה,
הו שנה חדשה!
מי ייתן וימייך יהיו טובים יותר,
מי ייתן ושעותייך יהיו מהנות יותר.
מי ייתן והשנה אמצא אהבה
(ורצוי שהפעם היא תאהב אותי בחזרה).
מי ייתן והימים ייתנו לי הצלחה
(שלא תעומעם על ידי האכזבה).
מי ייתן ויהיה שלום עולמי
(ואם לא, אז רק בתחום המקומי).
הלוואי שנלמד לחיות בשלום ואחווה,
ואם לא, אז לפחות להתחמק מכל לבנת חבלה.
שנלמד לכבד את בני כל הדתות והעמים,
ואם לא נוכל, אז לפחות נצחק עליהם במקומות מבודדים.
שנהיה סובלניים אחד כלפי השני,
או לכל הפחות נקלל במקום להרביץ באופן מיידי.
ולסיום, בקשה אחרונה ודי
אם לא אהיה רזה בעצמי, עשה את חבריי שיהיו שמנים מדי.
שתהיה לכולכם שנה טובה, מתוקה, מיוחדת, מבורכת - ובעצם כל דבר קיטשי אחר שאתם יכולים לייחס אותו גם לטלנובלה מצוייה (חמוד, וורדרד, דביק, יפהפה, קושקוש פושפוש או לחילופין קושקושה-על-עלה ושות').
זכרו שיש לי פינה חמה בלב לכל אחד ואחת מכם, ושאני אוהבת כל אדם באופן המיוחד והשמור רק לו.
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: אהבה. כי זה המפתח לכל.
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou