אז כן, נרגעתי קצת מהפוסט הקודם. וכן, אני שמחה שהוצאתי את הרעל מתוכי. עכשיו אני רגועה יותר.
ציירתי איזה שני ציורים שרציתי לשים כאן:
נועה לא רצתה אותו בגלל הצמה שלו. אני חושבת שזה רק מוסיף לו חן.
נכון, זה באמת שורה מהשיר של ביאליק: "לא זכיתי באור מן ההפקר." זה היה שיעור ספרות מאוד משעמם...
וזה עיבוד בפוטושופ:
שמים לב איך האדום נהיה מודגש יותר? :)
ועכשיו - שאלון:
מהי מוזיקה בשבילך? איזה תפקיד משחקת המוזיקה בחייך?
מוזיקה בשבילי היא דרך נחמדה להעביר את הזמן. במיוחד כשאין דיסקמן בסביבה והאפשרות היחידה שלי היא לשיר בעצמי (ולגרום לכולם לברוח, תוך כדי ^^). מוזיקה היא משהו שמתנגן בראש בכל מיני רגעים, ומתאים את עצמו לרגשות שלי. או שאולי זה אני מתאימה אותו לרגשות שלי? מילא...
איזה להקה את אוהבת לשמוע? לאילו סוגים של מוזיקה את מקשיבה בדרך כלל?
אני אוהבת להקות כמו BoA, Do As Infinity, Every Little thing ועוד. חוץ מזה אני אוהבת זמרים בודדים כמו Ayumi Hamasaki ו-Hitomi Yaida. כל אלה הם שמות של מייצרי מוזיקה יפנית. אם יש לכם בעיה עם זה, אתם מוזמנים לקפוץ לי על המתנפחים שהקמתי במיוחד למטרה הזו מימינכם :].
הסוגים שאותם אני שומעת הם בעיקרון כל דבר קצבי. אם זה רוק, מטאל, פופ או אפילו (כן, אני נגעלת מעצמי, אני מודעת לעובדה...), מוזיקת פקצו"ת - אם יש לזה קצב, זה עובד בשבילי. אני לא יכולה לשמוע הרבה זמן מוזיקה שמתמשכת ומתמשכת ומתמשכת כמו מסטיק, זה הורג אותי לאט.
בהתבססות על השאלה הקודמת, איזה סוג מוזיקה הוא אהוב עלייך מכולם?
בהתבססות על התשובה הקודמת, כל מה שיש לו קצב. האמת, קצת קשה לי להגדיר מה הסגנון האהוב עלי. הייתי אומרת שרוק, אבל זה לא נכון לגמרי, כי גם פופ זה דיי נחמד כל עוד זה בא עם מקצב טוב. העיקר שזו תהיה מוזיקה שתגרום לי להרגיש חופשייה :).
איזה סגנון מוזיקה, לדעתך, מתאים במיוחד לבלוגרים? האם בלוגר אמיתי מקשיב בעיקר לרוק, לדעתך?
אני לא חושבת שאפשר לעשות הכללה. כי לצד "הפריקים אוהבי הרוק הארורים" (עם כולנו הסליחה על הסטריאוטיפ האיום, אני יודעת שהוא לא נכון), יש גם "פרחות מטומטמות אוהבות מזרחי מתבכיין", ולידן עומדות "בנות 12 תמימות שאוהבות בריטני ספירס". ככה ש... אי אפשר להגדיר מיהו הבלוגר המצוי, ולכן לא את סוג המוזיקה שלו. זה דיי דומה לסיבה שאין לנו חוקה (ההגדרה מיהו יהודי והכל...).
אילו זמרים או להקות את שונאת במיוחד? אילו לעולם לא תשמעי?
אני מניחה שאני בחיים לא אשמע שירי דיכאון, בכי, מזרחי וכיוצא באלו מרצון. אבל לומר שאני שונאת את זה... אני לא ממש יכולה. נכון, אני לא אוהבת את זה בכלל, זה צורם לי באוזן, זה לא נעים לי, ואני באמת נוטה לשייך את הסגנון הזה לאנשים שמרוב הבכי בשירים האלה נמס להם המוח וכרגע ממלא המקום היחיד בראש שלהם הוא אבי ביטר.
אבל אני לא יכולה לומר שאני שונאת את זה, כי זה פשוט יהיה חוסר סובלנות כלפי האחר (אפילו אם האחר מטומטם) :}.
מה דעתך בנושא הורדת מוזיקה מהאינטרנט? האם את מורידה מוזיקה, או קונה דיסקים בחנות?
מהר יוסף, תחביא את הצרובים... סתם, אבל בתכל'ס, מי לא צורב היום? גם מי שנגד זה יעיד (או אלוהים עדי שהוא שקרן), שלא פעם ולא פעמיים הוא פתח את הקאזה ולחץ על 'הורד'. איש לא חף מפשע בנקודה הזו. ואני אומרת - כל עוד זה כאן, וזה בחינם, ואני לא הולכת למכור את זה לאף אחד - שיבושם לי. אני לא אומרת שאני ארוץ לקנות דיסקים צרובים, אבל אני לא רואה שום דבר רע בלחסוך כמה עשרות שקלים ולצרוב לעצמי דיסק עם איזה שירים שאני רוצה, באיזה הרכב וסדר שאני רוצה, ומתוך כל המגוון שיכול לעלות על דעתי. אני חושבת שאם יש שיר אחד של להקה שאותו אני אוהבת במיוחד, אין שום סיבה שאני ארוץ לקנות דיסק מלא בשירים שאני לא אוהבת, רק כי השיר שאני כן רוצה נמצא בתוכו.
מצד שני, אם אני יודעת שאני ממש ממש רוצה דיסק מסוים (נגיד, ככה, רק בשביל ההדגמה - "אחי הדוב"), אז אני לא אוריד הכל ואצרוב, אלא אלך ואקנה אותו. אני באמת צריכה לעשות את זה מתישהו, אני ממש מתה על הסרט הזה... למישהו יש כוח לקנות לי מתנת יום הולדת מאוחרת? =}
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: התנקות. העניין שבו אני עוסקת הכי הרבה בימים אלו, חוץ מאשר בלהעביר הגייה אחרונה על הספר שלי (מסכן, כמה עבר עליו, לפחות עכשיו הוא בריא ושלם, דגש על השלם בבקשה, תודה...).
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou