להעיף את הפוסטים הארוכים שלא כדרך הטבע הללו מהעמוד הראשון שלי. זה עוד יקרה, אני מבטיחה, מתישהו :).
היה לנו היום יום חיילים. נסענו לתל השומר וחיילים מחיילות שונים הציעו לנו כל מיני תפקידים בצבא. חיל השריון היה אכזבה אחת גדולה. המדריכה הקופצנית שלנו הייתה כל כך מעצבנת! אשכרה טמטומיישן בעמיישן (כאילו שיווו! איזה יופי איזה כיף!), או ככה לפחות היא הייתה אומרת את זה...
אז מה אם יהיה לי רשיון לטנק בתור שריונרית? כל מה שאני אוכל לעשות עם הרשיון הזה זה לדחוף אותו לתחת בזמן שאני מדריכה חיילים איך להשתמש בו, במקום ללכת ולעשות את זה בעצמי! הם לא פותחים שם תפקידים לנשים בשטח, רק ברמה העיונית וההדרכתית. וזה כל כך עצבן אותי... (העלה לי את הסעיף ממש). והקטע הוא שהרבה בנות בכיתה לקחו את הקטע של רשיון לטנק ברצינות - הכל בשביל הדאווין... ואני קלטתי את הצבא - זה מה שהם מנסים לעשות, לגרום לנו להרגיש טוב עם העובדה שיש לנו תפקידים חרא, כדי שבנות יפסיקו להתלונן שלא נותנים להן כלום.
כל כך כל כך מעצבן... ועוד יותר מעצבנת העובדה שבנות אשכרה נופלות בפח. בנות - תתעוררו!!! מפלים אתכן!!! אז אוקיי, אנחנו פיזית יותר חלשות מבנים, אין מה לעשות, ככה הטבע ברא אותנו. אבל עם כל מכשירי העזר שיש היום, עם כל הטכנולוגיה, עם כל העובדה שיש בנות שיכולות לכסח ללוחם גולני את הצורה אם רק יתנו להן הכשרה מתאימה - עדיין לא נותנים לבנות לעשות כל מה שבנים עושים. וזה שורף לי את הפיוזים... למה חיים של גבר פחות יקרים מחייה של אישה?
לא רוצה לדבר על זה יותר. היה שם נחמד, חוץ מהקטע של האפלייה הזו.
וואי, איזה קטע... התחברתי לאיי סי ולמסנג'ר, ורבע שעה שניהם היו מתים. לפתע פתאום! פאו! - הודעה מכאן, פאו! - הודעה משם... וזה המשיך והמשיך והמשיך ואני כמעט לא עמדתי בעומס! דבר כזה מעולם לא קרה לי!
ובכן, העומס נמשך, אז לילה טוב לכולם.
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: עומס. וואו... מוזר לגמרי...
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou