וכבר שכחתי לכתוב. היה לי משהו לומר, ואני לא זוכרת אותו. וזה בער, וזה היה לי חשוב, אבל אחרי המקלחת באה הרגיעה ושכחתי מה בעצם רציתי לומר כל כך כל כך...
ואני מרגישה שעכשיו אני חוזרת לאותו סרט נושן מחדש, ההוא בשחור לבן עם הפסים של הפאקים בסרט לאורך ולרוחב ובנקודות קטנות ושחורות מדי פעם על המסך. אותו סרט ישן נושן, שלא משתנה הרבה ככל שעובר הזמן. וחבל לי.
אין לי כוח. לא כואב לי, אני לא עצובה, אבל אין לי כוח. זה מין חולשה שכזאת... אולי הפכתי להיות תלויה מדי בכדורי b-12 שלי, אני לא יודעת... אבל לפעמים אני תופסת את עצמי מסתכלת בשמיים מהדשא ולא מבינה איך הגעתי לשם. איך? הרי רק הרגע עמדתי!!! ולא, זה לא מהתעלפות, זה פשוט מזה שאין לי כוח להחזיק את עצמי. אני מרגישה שהמוח שלי צריך לישון. והוא לא ישן כבר כל כך הרבה זמן... כי כשהגוף נרדם - אז באים החלומות...
ושוב אותו סרט ישן נושן, ושוב אותה הרגשת היגעלות עצמית. מעצמי, מהגוף שלי, ממה שנהפכתי להיות... ממני.
שכבתי היום על הדשא והבטתי בשמיים ובנועה ובשיר. פתאום מקס הגיע - הכלב השכבתי (כן, גם את זה יש לנו בביה"ס החקלאי). הוא התחיל ללקק אותי, ואז לנשוך אותי קלות - כאילו קורא לי לשחק איתו. קמתי בסופו של דבר, ואז הוא התחיל לרדוף אחרי ו"לחבק" אותי. זה כלב גדול - לברדור רטריבר גדול לסוגו - והוא כמעט הפיל אותי (הוא לא רזה במיוחד). והוא רץ איתי ונתן לי ביסים בישבן, ואני רצתי וברחתי ממנו בזמן שאנשים ישבו וצחקו על החרמנות יתר שלו.
ראו לאיזה מצב הידרדרתי: כלב - כלב! לא פחות ולא יותר! - רוצה אותי... אויה... בושה וכלימה...
עדן פנה אלי היום במסנג'ר. הוא קרא לי היועצת הפרטית שלו לספרות.
איזה כבוד... עניתי לו והוספתי סמיילי מסמיק.
הוא נתן לי לקרוא משהו שהוא כתב. איך הוא יכול היה לומר על עצמו שהוא לא יודע לכתוב? זה היה אחד הדברים היותר טובים שקראתי בחיים! ואני לא אומרת את זה כי אני משוחדת - בשם הכוחות שאני לא. הוא כותב באמת באמת טוב...
הוא אמר שאני אזדהה עם הספר שהוא קרא, "ספוטניק אהובתי". הוא אמר שהגיבורה שם דומה לי, חוץ מזה שהיא יפנית ולסבית. הוא אמר שכשהוא קרא את הספר הוא ישר נזכר בי.
אני לא רוצה לחשוב על זה. וגם לא צריך להיות אכפת לי. אבל אכפת לי. ושיזדיין מי שיש לו בעיה עם זה.
שיר ואני ישבנו היום ליד עץ ענק מול הספרייה. התבטל לנו שיעור ספורט כי המורה הייתה עם איזו ילדה משכבה אחרת שנפצעה. הבנים התאמנו לידנו, ואנחנו ישבנו ודיברנו, בעוד שיר גוזרת פיסת עץ על התיק שלי ואני מדברת איתה.
"מה את עומדת לעשות עם זה?" שאלתי והצבעתי על חתיכות העץ שמילאו את גב התיק שלי.
"את תראי..." היא אמרה.
באיזהשהו שלב התחלתי לאסוף "נחליאלים". אתם בוודאי מכירים את הדבר הזה. זה זרע של עץ שאם זורקים אותו לאוויר הוא מסתובב כל הדרך למטה, ויש לו צורה של ציפור (ראש וגוף). אספתי את היצורים המסכנים לתוך החולצה שלי, שהייתה גדולה במיוחד, וכשהיו לי מספיק, הסבתי את תשומת לבה של שיר אלי, והעפתי אותם תוך קפיצות לגובה. צחקנו, ואז כשחזרתי אל העץ, היא הרימה את החתיכות שהיא אספה ואמרה בזדוניות:
"אוקיי, עכשיו אפשר לפעול." והיא התחילה לזרוק את זה עלי.
מופתעת, נשאתי רגלי מהר, והספקתי לעבור על פני עדן שנייה לפני שהתנגשתי בו, בריצת אמוק מפני שיר עם חבילת פיסות עץ בידה. הקפנו כך את הספרייה פעם אחת או פעמיים, צוחקות וצועקות, משאירות עדן מבולבל מאוד מאחור, ולבסוף נכנעתי למטר חתיכות הענף. אחרי זה אספנו עוד נחליאלים והתחלנו בסדרת קפיצות וזריקת נחליאלים מלווה בצחוק.
לא הרגשתי הרגשה טובה שכזו כבר הרבה הרבה זמן. כמו בועה של טוב בכוס וויסקי של רוע. טיפה של שמחה בים של דיכאון שנראה שתקף אותי לפתע פתאום.
ואני לא יודעת למה, אבל נראה לי שנהיה עצוב יותר.
והשמיים חשכו, והלילה הגיע בזמן היום.
והציפורים הפסיקו לצייץ, ושקט נהיה במרום.
העצים לא הזיזו ענף,
ציפורים לא נפנפו בכנף.
והלילה - הו - הלילה תקף...
Midnight Sons - If Only Tears Could Bring You Back
How will I start
Tomorrow without you here
Who's heart will guide me
When all the answers disappear
Is it too late
Are you too far gone to stay
This one's forever
Should never have to go away
What will I do
You know I'm only half without you
How will I make it through
If only tears could bring you back to me
If only love could find a way
What I would do, what I would give
If you returned to me someday
Somehow, someway
If my tears could bring you back to me
I'd cry you an ocean
If you'd sail on home again
Wings of emotion
Will carry you, I know they can
Just light will guide you
And your heart will chart the course
Soon you'll be drifting
Into the arms of your true north
Look in my eyes
And you will see a million tears have gone by
And still they're not dry
If only tears could bring you back to me
If only love could find a way
What I would do, what I would give
If you returned to me someday
Somehow, someway
If my tears could bring you back to me
I hold you close
And shout the words I only whispered before
For one more chance, for one last dance
There's nothing that I would not give and more
If only tears could bring you back to me
If only love could find a way
What I would do, what I would give
If you returned to me someday
Somehow, someway
If my tears could bring you back to me
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: hanyou. מעולם לא הרגשתי רק חצי אדם כמו שאני מרגישה עכשיו...
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou