לפני שאני אשכח:
ניר: "מטיאס עוד מעט בא אלי, אני עוזר לו במשהו בפסיכומטרי."
אני: "אה, סבבה, בהצלחוי."
ניר: "תודה."
אני: "אתה יודע מה זה..."
ניר: "מה, חוי?"
אני: "כן."
ניר: "אממ זין?"
אני: "כן, נראה לי. או הדבר השני..."
ניר: "מה... יש דבר כזה?"
אני: ~מתפוצצת מצחוק~
אם לא הבנתם, הוא בדיוק הביט באינטרנט ומצא מחשבון אינטגרלים. משום שהוא זכר נורמאלי (תודה לאל), הוא לא מסוגל לעשות את שתי הפעולות בבת אחת, ולכן הוא לא בדיוק התרכז בשיחה, אלא יותר במחשבון האינטגרלים שהוא לא האמין שהוא מצא באינטרנט. לכן הוא אמר "מה... יש דבר כזה?" ואני, בתמימותי, חשבתי שהכוונה לחוי.
נו מילא :).
הייתה לי היום כימיאדה. היה חרא, אבל ההרצאות היו מעניינות. הרבה דברים מאירים, מנצנצים, זוהרים ומעלי עשן :), בדיוק כמו שאני אוהבת. הייתי עם סטסיק ולואיזה והיה לי כיף. היה לנו גם סיור במעבדות ויצא לנו לראות מלא אנשים עם חלוקים לבנים שנראים כאילו הם עושים משהו חשוב אבל בעצם כל החיים שלהם זה שגרה אחת מורטת עצבים, ואני החלטתי שוב בפעם הסופית שאני לעולם לא אגיע לטכניון. זה אחד המקומות הכי פחות סימפטיים, הכי יותר משעממים שאני מכירה. בעצם, הדבר הטוב היחיד שמצאתי שם הוא השוקו שאפשר לאכול אותו בדוכן של 'greg קפה'.
אני שונאת הטכניון. בחיים לא אלמד שם, אתם שומעים אותי?! (אוי, אני כל כך רואה את המסך המסתובב הזה שבצד השני שלו יראו אותי בחלוק לבן ליד שלט שאומר 'הטכניון'...).
רציתי ללכת לקניון בחזרה כדי להתפרק קצת, אבל בסופו של דבר וויתרתי על הרעיון כי כולנו היינו עייפים-מתים-מותשים. היה נחמד, אבל מעייף...
בלע...
והפסדתי היום שלושה שיעורי מתמטיקה. למה - הו למה?! - זה לא יכול היה להיות אתמול, כשלא היה לי שום דבר חשוב חוץ מהשלמות של ביולוגיה שזה גם ככה לא חומר כל כך כל כך קשה? לעזאזל... וביום שישי יש בוחן ואני מפחדת שאני לא יודעת שום דבר...
כוסעמק...
ובכן, זה הסוף. אני עייפה מאוד.
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: טכניון. כי זו הפעם האחרונה שזו תהיה המילה האהובה עלי, אז צריך לתת קצת כבוד :).
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou