נסענו היום צפונה. איזור חסר קליטה לחלוטין... עצרנו במין שמורת טבע שיש בה שאריות משרשרת משוריינת שבאה להציל יישובים נצורים בתקופת הבריטים. יש משהו בתקופה הזו שמרתק אותי ומקסים אותי, אבל אני לא יודעת מה... זה כמעט כמו הקטע שלי עם ימי הביניים...
however, בזמן שישבנו שם לאכול תקפו אותנו בסביבות החמישה-ששה חתולים מהסביבה. הם ערכו לנו תצוגה מרהיבה בשיתוף הקהל שכללה הרבה שאריות של אוכל (מצידנו כקהל), והרבה קפיצות כדי לתפוס אותן (מצידם כחתולים רעבים). הם גם הסכימו ברוב טובם לערוך לנו סיור בחורשה עם המשוריינים הישנים - אני נשבעת לכם שכל החבורה באה איתנו, אחד מהחתולים הוביל ולא הפסיק ליילל! זה היה באמת מצחיק, במיוחד כשהוא נעצר ליד אנדרטה אחת, טיפס עליה ויילל...
לפני שחזרנו לכביש הראשי אבא סוף סוף הסכים שאני אנהג קצת על האוטו שלו. קנינו הבוקר שלט "נהג חדש" ושילמנו את האגרה, וגם הביטוחים כבר בסדר, אז הוא הרשה לי לנהוג קצת כשים לא היה באוטו (כן, כאילו שאני אעשה תאונה במגרש חניה...). אני חייבת לומר שאבא שלי נורא לחוץ יחסית לתימני... (מי גזענית מי?). הוא כל הזמן חושש שאני אתקע בעץ (שנמצא חמישה מטרים ממני), או משהו בסגנון. והלחץ שלו מלחיץ גם אותי. הנקודה היא שהוא דופק מהירויות עם האוטו, שזה נראה לי נורא מוזר שפתאום הוא נלחץ בגללי כשאני בכלל נוסעת על 30 קמ"ש... לא נורא.
אוטו אוטומטי זה לא נחמד - אני אולי אומרת את זה מבורות, אבל אלוהים - אני צריכה את הגיר הידני שהיה לי... ואני צריכה ג'יפ - השברולט לא מספקת אותי :d. אבל לא נורא.
נסענו לראש הנקרה והסתובבנו שם קצת, ואחרי זה הגענו לעכו. רצינו לאכול באיזו מסעדה אבל היא כבר נסגרה (יא חאסארה... NOT), ובסופו של דבר התפשרנו על חומוסייה אחת עם צ'יפס טעים ופלאפל חריף אחושרמוטה ^^. ומה שמצחיק הוא שדווקא החומוס, מכל הדברים, היה תעשייתי. ח-ב-ל כמו שגיא (שאליו אני נוסעת מחר, אגב), אומר תמיד.
חזרנו הביתה כבר אחרי שהחשיך, ותוך משהו כמו חצי שעה או יותר יצאנו לגן שמואל (שוב, אני נהגתי הלוך וחזור). אבא שלי הלחיץ אותי וכמעט עצרתי בצד והתחלפתי איתו. אני מבינה שגם הוא לחוץ מזה שההגה בידיים שלי ושאני עלולה להזיק לאוטו, אבל הוא לא יכול להלחיץ אותי מרוב שהוא לחוץ. כי אם הוא לחוץ והלחץ שלו גורם לי להיות לחוצה ולהראות את העובדה שאני לחוצה זה הופך את כל האוטו לסיר לחץ ולחץ באוטו זה לא טוב - זה מה שגורם לתאונות... והאוטו שלו גם בעייתי... לוחצים על הגז לחיצונת - והוא טס... אני רוצה ידני!!!
~בוכה בכי תמרורים~
חשבתי שזה יהיה פשוט כמו עם הג'יפ של המורה שלי, אבל מסתבר שזה לא... ולחשוב שרציתי לנהוג מחר לפתח תקווה... חה! ההורים שלי אולי היו מסכימים, אבל אני לא בטוחה בעצמי שאני כבר מוכנה לנהיגות כאלה ארוכות. אולי אם אני אסכים עם אבא שלי שנתחלף באמצע... השאלה היא איפה אפשר לעשות את זה, ומה יקרה אם אני אחליט שאני לא יכולה להמשיך במקום שאי אפשר להתחלף בו. זו בעיה... מילא, אולי באמת עדיף שאני לא אנהג מחר אלא אנסה קודם נהיגות בטווח הקצר של גן-שמואל-חדרה-אורות...
חפיף. יהיה בסדר, אני כבר מרגישה שיותר נוח לי עם האוטו, וזה בטח ימשיך במגמה הזו. הרי לא לשווא נתנו לי רשיון נכון? יהיה בסדר... אני יודעת לנהוג, זה פשוט נורא מוזר לי לשבת במושב הקדמי השמאלי במקום אבא, ובאופן חוקי (לא שעשיתי את זה אי פעם באופן לא חוקי, אני אחד האנשים היחידים שאני מכירה שההורים שלהם לא נתנו להם לנסות לפני...).
המילה האהובה עלי לפוסט הזה היא: רשיון. נחשו למה...
שלכם,
hanyou
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
hanyou